אלפי מילים הוכברו כבר בעניין המתח המתמיד והחשדנות המובנית בין "חצרות" שרי הביטחון וראשי המטה הכללי בצה"ל. תופעה זו קיימת כאן מימי ראשית המדינה. נזכור את פרשת לבון הזכורה לדראון ואת האופן המניפולטיבי שבו משך משה דיין בחוטים, באמצעות ג'יבלי, שתוגמל לאחר מכן היטב כדי שיסכור את פיו, כדי להפליל את לבון, תוך ניצולו של בן-גוריון, שהוטעה במכוון או שלא. וזכור לשמצה תמרונו של רפול על-ידי שר הביטחון שרון עשרות שנים מאוחר יותר במלחמת לבנון. תמרוני המנהיגות שמתרחשים לעינינו, בין
אהוד ברק ל
גבי אשכנזי, הם וריאציה נוספת של חולי היעדר התרבות השלטונית במחוזותינו.
אשכנזי הובא לתפקיד הזה מתוך מטרה שיתעסק בצבא נטו, וישאיר את הפוליטיקה בצד. במחצית הראשונה של כהונתו, אשכנזי אכן מילא את הציפיות האלה, התרחק "באופן מתוקשר" מהתקשורת, ועסק בתיקון קלקולי הצבא של קודמיו,
שאול מופז ו
דן חלוץ. במחצית השנייה של כהונתו, התנהלותו השתנתה משמעותית. הוא חשף עצמו באופן פעיל לתקשורת, הוא מרבה ליחצ"ן את עצמו, ונראה שאשכנזי מכין את הקרקע ושוקד לימים שיבואו לאחר פרישתו מצה"ל.
אהוד ברק, ככל פוליטיקאי וככל שר ביטחון לפניו, שהגיע לתפקידו לאחר שהיה גנרל, לא עמד בפיתוי לבחוש במדמנת המטכ"ל, כדי להרתיע את ראש המטה, ולמשול באלופי המטה הנושאים עיניהם לתפקיד. כך שבהכרח גם שיבש את עבודת המטה.
אשכנזי, ככל הנראה, נפגע מכך, אך הבליג, עד לאותו השלב שבו הבין כי הגיעה העת לדאוג לעתידו, והחליט למצב עצמו כיריב עתידי לברק.
חוסר האמון ושיתוף הפעולה הלקוי בין שתי ה"חצרות" האלה, הם סיבת ההתנהלות המטומטמת של אירוע ה"מרמרה", שגרר להסתבכות בלתי נשלטת.
אילו
בנימין נתניהו היה אישיות משפיעה, הוא היה מזמן אליו מזמן את שני החבר'ה האלה ובשש עיניים היה מכריח אותם לחדול. אלא שנתניהו הוא פוליטיקאי בינוני, שרואה לטווח קצר ונהנה מההסתבכות הזאת של ברק, ועל-פי ראייתו, זו עוד היחלשות של ברק בציבור שמקטינה את השפעתו ומגבירה את תלותו.
אהוד ברק מבין שעליו להרגיע את הרמטכ"ל, ובהיעדר אמון באשכנזי, עליו ליצור לפחות דו-שיח עם יורשו, ובאותה הזדמנות לגרום לכך שפעילות היחצ"נות של אשכנזי את עצמו, תאבד מעוצמתה, גם משום שהתקשורת תפנה את ההתעניינות ליורשו.
על הרקע הזה יש לבחון את ה"מסמך" הטקטי מ"בית מדרשו" של אייל ארד, שפרסם העיתונאי
אמנון אברמוביץ' [ראה ידיעה בנושא משמאל]. פרסום המסמך בעיתוי זה מחבל בתוכניתו של אהוד ברק ונועד לסבכה ולעכבה.
המסמך הוא זיוף, כי אייל ארד אינו מטומטם עד כדי כך שיוציא מסמך כתוב על נייר רשמי בנושא כל-כך רגיש. את כל הנאמר בו אפשר לומר בעל-פה, ולכל היותר לכתוב אותו על מפית נייר משובח באיזו מסעדה טובה. מי שזייף מסמך זה, עשה זאת כדי להכשיל את ברק ולעכב את החלטתו, מה גם שהוא מעריך או יודע מהי נטיית לבו של ברק.
עכשיו תתחיל חקירה שתיקח את הזמן שלה, וכל החלטה של ברק שתתקבל היום, לא תוכל להיות מנותקת מהשפעת הנאמר במסמך זה. מה עוד, שכל החלטה של ברק מחייבת את אישור הממשלה. הציפייה היא שברק יעצור וימתין לתוצאות החקירה.
העיכוב הזה משרת באופן ישיר את האינטרס המיידי של אשכנזי, ובאופן אחר את יריביו של ברק, שרוצים בהחלשתו. אני, למשל, לא הייתי "נופל מהכיסא" אם יתברר שעקבות הזיוף הזה מובילים לכיוון אזור קדימה ו
חיים רמון, ואפילו אם "יתחשד" שכל הרעיון הוא אכן בכל-זאת המצאתו היצירתית של אייל ארד, כשהזיוף נעשה על-ידי שלוח כלשהו...
