אחרית שנה נוגעת בראשית שנה, סוף וקץ, תחילה וראש. תחושות של אחרית שנה מביאות בנפשנו ברכות והודאה על העבר, שמחה על מעשים והישגים שהשגנו, ועם זה חשבון-נפש על מה שלא עלה בידינו, על דברים שנכשלנו בהם. חודש אלול הוא החודש האחרון של השנה ומהווה סיכום של השנה החולפת והכנה לשנה החדשה. יש לתקן את הדרוש תיקון, שנהיה מוכנים לקראת היום הגדול "ראש השנה". על כן, ידוע החודש במספר כינויים, "חודש התשובה", "חודש הסליחות", "חודש הרחמים" ו"חודש ההכנה". מקור שם החודש השם אלול הגיע אלינו מבבל לפני 2,500 שנה, יחד עם שבי ציון שחזרו מגלות בבל ליהודה בשנת 538 לפני הספירה. מקורו בשפה האכדית שהייתה אחת מן השפות השמיות הקדומות ביותר, שהייתה מדוברת בעת העתיקה באשור ובבבל. פירושה של המילה "אלול" הוא טיהור וכפרה. יש האומרים שגם בבבל העתיקה היו בחודש זה מנהגים של חשבון-נפש וכפרה על חטאים מחד-גיסא. מאידך-גיסא יש הסוברים ש"אלול" פירושו קציר והוא נקרא כך על-שם עונת הקציר שמסתיימת בחודש זה. שמו מוזכר בספר נחמיה: "ותשלם החומה בחודש בעשרים וחמישה לאלול" [פרק ו, 15]. יש דעה שלישית הסוברת שמשמעות המילה "אלול" הינה חיפוש. ראיה לדבר שבסיפור המרגלים, ששלח משה לתור את ארץ כנען מופיע הביטוי "ויתורו" המתייחס לשליחותם של המרגלים לתור את הארץ, תרגום המילה "ויתורו" לארמית הינו "ויאללון" שורש המילה א.ל.ל. דומה לאלול שפירושה לחפש, לתור ולהבין את הצדדים השונים. סמל מזל החודש מזלו של החודש בתולה, דבר הבא לסמל עבורנו את ההיטהרות וההזדככות של הנשמה והגוף לקראת השנה החדשה. תשובה, תפילה, צדקה ראשי התיבות של החודש רומזים לנו על שלושת היסודות החשובים הקושרים אותנו לימים הנוראים: תשובה, תפילה וצדקה. התשובה רמוזה לנו בפסוק: "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך" [דברים ל, 6]. על-ידי "מילת" הלב מסירים את העורלה המסתירה את ערכה של האהבה בין האדם לבוראו. התפילה רמוזה לנו בפסוק: "אני לדודי ודודי לי" [שיר השירים ו, 3]. מהותה של התפילה הינה החיבור שבין האדם לבוראו אני - האדם לדודי - הקב"ה. הצדקה רמוזה לנו בפסוק: "איש לרעהו ומתנות לאביונים" [מגילת אסתר ט, 22]. בחודש זה יש להתחזק לא רק בתורה ובתפילה אלא גם בצדקה ובגמילות חסדים. תקיעה בשופר ליראה משה רבינו, מנהיגם של עם ישראל, עלה בראש חודש אלול להר סיני לקבל את הלוחות השניים, איתם ירד ביום הכיפורים ומאז נקבעו ארבעים הימים שבין ראש חודש אלול ויום הכיפורים כימים של התעלות רוחנית. אחד האמצעים לעורר את האדם לתשובה ולהכינו נפשית-רוחנית לקראת הימים הנוראים, הינו התקיעה בשופר. השופר נועד להחריד את הלב כדברי הנביא עמוס: "אם יתקע בשופר בעיר והעם לא יחרדו" [עמוס ג', ו']. לכן, מראש חודש אלול נוהגים בכל יום אחרי תפילת שחרית לתקוע בשופר ואצל קהילות הספרדים נוהגים לומר את הסליחות מתחילת החודש ובקהילות אשכנז מספר ימים לפני ראש השנה. חכמי המוסר מדגישים בחודש זה את העבודה הרוחנית של האדם לתור ולחפש בנפשו פנימה, לזהות את הכוחות החיוביים שבו ולהשתמש בהם באופן הטוב ביותר, שישפיע על כל הנהגותיו בינו לבין עצמו, בינו לבין חברו ובינו לבין קונו. גדולה תשובה אמיתית המתחילה בחודש זה, שאם נזכה להתקרב לקב"ה "אני לדודי" - יזכנו הקב"ה ל"דודי לי".