נקלענו או קלענו את עצמנו למציאות מעוררת אנטישמיות. כששני שוטרים בלונדון שומרים על דוכן תפוחי אדמה מישראל, צפה מתודעתנו ההיסטורית תמונת שנאת היהודים. האנטישמיות הייתה ותהיה, היא היום לא הבעיה העיקרית, קשה ממנה העובדה שכמעט ואין מי שמוכן להגן עלינו בעולם המדינות הדמוקרטִיוֹת. גם "בני ברית" נמנעים מלהגן על ישראל ועל הציונות. איך זה שלפני שלוש שנים נתן לנו העולם ומדינות ערביות להכות את החיזבאללה במשך שבועות? אחת המדינות הערביות אף שלחה בכיר לראות איך. ואחר-כך הניחו לנו במשך שבועות להכות בחמאס. ואף שלדאבוני, לא סיפקנו את הסחורה למערב ואפשרנו לסיירות האירניות להכות שורש, לא הפכנו למנודים. והנה מצב חדש. מה קרה?
נניח שאני אנגלי, אמריקני או גרמני. לא אוהב ולא שונא יהודים ושומר אהדה לישראל. ואני מבין במדיניות ובהיסטוריה, מה אני רואה? - עולם שלם כולל מדינות ערביות מתחנן לישראל לא להיות מדינה דו-לאומית, וזו מתעקשת להתפתח לדו-לאומית. וקראתי שלמועצת יש"ע, איזה מיעוט קנאי קולוניאלי ששולט בממשלות, יש מנכ"ל שמסביר שאם יתפשרו בגדה ינהרו 5 מיליון פלשתינים לתל אביב, ומי יוכל לעצור אותם. ואני הגרמני או האמריקני שואל לעצמי: ומי עצר אותם 62 שנה. וכיוון שאני מתמצא מעט בהוויות עולם אני ממשיך לשאול: מאז שסאדאת בא לירושלים איזו מדינה ערבית מאיימת צבאית על ישראל? ואני נזכר בשש מלחמות שלחמה ישראל ורק אחת - ביום הכיפורים - שיזמו הערבים וגם זו רק אחרי שבמשך שנים הציעו לישראל שלום והזהירו שאם לא ייענו, תפרוץ מלחמה. וקראתי בשבוע שעבר שנפטר אצלם לובה אליאב שלפני מלחמת יום כיפור כתב סיפור על השחף שמתעופף מעל לאוניית הוללים ומזהיר מפני השרטון, והדיחו אותו.
אני חי בעולם הזה ויודע כי הגרעין האירני משנה את שיווי המשקל האסטרטגי ומסכן את ישראל. אבל, הנושא הזה הוא כלל עולמי ובסוגיה זו הכרחי כי ישראל תשתף פעולה עם מדינות ערב המתונות, שאירן אויבת להן. ולשמר הבנה מליאה עם נשיא ארה"ב. והנה ואני לומד שהליגה הערבית הציעה לפני חמש שנים שלום כולל, ועד היום לא ביטלה את ההחלטה. אני אוהד לישראל ומבין שלא תוכל להסכים לתווי שלהם במלואו. אבל, ממשלת ישראל אפילו לא הסכימה לדון בנושא.
אז משהו עקום בזוויות המבט של היהודים הישראלים. והרי ארה"ב היא הבריח התיכון לעניין האירני, דווקא אז הקנאים הקולוניאליסטים והלאומנים מחבלים ביכולתו של ראש הממשלה שלהם לקיים עם נשיא ארה"ב יחסי הבנה ואמפתיה. ובנושא כל-כך כבד ארה"ב נזקקת לאירופה. ואז במעשיהם הם מעוררים דעת הקהל המאלצת ממשלות להתרחק מישראל. המסקנה היא שליהודים הישראלים זווית עקומה בראיית העולם.
אני עוקב אחר עזה, על שליט, ונאלחותם של שוביו ועל המשט הטורקי. מזווית האינטרסים של מדינתם, מדוע הם מנעו מצרכי מזון מסוימים מעזה? הרי גם הם עברו תהליכים דומים. הגנרל הבריטי בארקר, בהיותו בפלשתינה, אמר שצריך להכות את היהודים בכיס. וזה החליש את ההנהגה שלהם? האנגלים הגלו אנשי מחתרת לאריתריאה, ונחלש ארגון האצ"ל אצלם? ובעניין שליט, אני מבין את הנימוקים לקווים אדומים אבל, לטעון טענה עקומה ששחרורם יחזק את החמאס, זו שטות מזווית עקומה.
מה שמחזק את החמאס זה שהם יושבים בכלא כמו שהתחזק בגין כאשר חייליו ישבו באריתריאה. יש רק דרך אחת להחליש את החמאס והיא להגשים את שאמר ראש הממשלה שלהם: שתי מדינות. אז מדוע יוצא להם הכל עקום? - כי זווית ההשקפות שלהם על המציאות היא עקומה. בהיסטוריה הם היו עם לבדד ישכון. בהווה הם דמוקרטיה קולוניאלית לבדה בעולם. כל-כך קשה להגן עליהם.
