חוסר מקצועיות מקצוע הצבא הוא מקצוע ככל המקצועות. המלחמה, כמו כלכלה, ספרות, רפואה וביולוגיה, היא מקצוע לכל דבר, אולי לא כל-כך נחמד בעיני רבים מאיתנו, אבל עדיין מקצוע.
במדינות המערב, אחד התנאים להכשרת קצין זוטר הוא לימודים אקדמיים ברמה של תואר ראשון במקצועות הצבא (ארבע שנים ולא ארבעה חודשים). בצבא הגנה ל... לומדים לימודים כלליים או כלכלה ומנהל עסקים. בקורס טיס וקורס חובלים לא לומדים מקצועות מלחמה אלא מקצועות "שלום", כמו כלכלה ומנהל עסקים. קציני צה"ל הבכירים לא לומדים מקצועות צבאיים.
להלן רשימה חלקית אך ממצה של השכלה אקדמית שרכשה צמרת צה"ל לפני מספר שנים:
- רמטכ"ל - תואר ראשון בכלכלה
- סגן הרמטכ"ל - תואר ראשון בכלכלה ושני בניהול
- ראש מודיעין - תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל
- ראש אגף טכנולוגיה - תואר ראשון במנהל עסקים ומחשב
- ראש אגף כוח-אדם - תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל וכלכלה, תואר שני - ניהול משאבים אסטרטגיים
- ראש אגף מבצעים - תואר ראשון בהיסטוריה כללית ולימוד במכללה ללימודי צבא וביטחון בארה"ב(?)
- ראש אגף תכנון - תואר ראשון במדע המדינה
- מפקד חיל האוויר - תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב, ותואר שני בניהול מערכות
- מפקד זרוע היבשה - תואר ראשון בהיסטוריה, תואר שני במדע המדינה ותואר נוסף בניהול משאבים לאומיים
- מפקד חיל הים - תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים, תואר שני במנהל עסקים ובוגר(?) מכללה לביטחון לאומי של הצי האמריקני
חוסר ניסיון בצה"ל התבססה הנורמה של קידום מהיר ויציאה לפנסיה מוקדמת, למעט מספר אנשי שריון כדוגמת אייל בן ראובן, ישראל טל ועוד. כך, אנשים חסרי ניסיון כלשהו, מגיעים לתפקידי אלוף או רמטכ"ל. כשהמבחן היחידי הוא הקשרים האישיים ולאחרונה אף שמענו על מסעי יח"צנות של אלופים מתמודדים על רמטכ"לות.
ניקח לדוגמה מסלול אופייני שעבר קצין בדרגת אלוף: הוא שירת כמפקד שדה - ממ"מ ועד מפקד אוגדה פחות מ-4 שנים מתוך 32 שנות שירותו! מסלול זה הוא די אופייני לשדרה רחבה של קצינים בכירים שהגיעו לתפקידם הבכיר תוך דילוגים קלילים על ניסיון צבאי, שדורש שהייה בתפקיד אחד זמן לא קצר.
אף אחד לא היה מוכן שרופא שיטפל בליבו עבר השתלמות של שנתיים במחלקת עיניים, שנתיים במחלקה אורטופדית, שנתיים במחלקה גרונטולוגית, שנתיים במחלקת עור ושנתיים במחלקת לב. כל אחד היה רוצה להפקיד את גופו לידי רופא ש"הרג כמה פציינטים" (או במילים יפות: בעל ניסיון) והסיכוי שיהרוג אותנו נמוך.
כשזה מגיע לצבא, אנו מסתנוורים מברק העיטורים והדרגות, למרות שאנשים חסרי כל ניסיון מגיעים לתפקידים בכירים, ושטעות אחת שלהם יכולה לגרום למאות משפחות שכולות.
גיל האלופים במלחמת העולם השנייה נלחמו גנרלים שרובם היו מעל גיל 60, הן מצד הנאצים והן מצד בנות הברית. בחזית המזרחית, בה נלחמו האמריקנים בלבד בחזית הפרושה בגודל כל הגלובוס, לבדם, ניצח רמטכ"ל בדימוס דגלאס מק ארתור שהיה בסביבות גיל 60 והיה בעל ניסיון במלחמה אחרת - מלחמת העולם הראשונה. האבידות בחזית המערב שנוהלה על-ידי גנרל צעיר, אייזנהאואר, היו כ-500,000 חיילים ובחזית המזרח שנוהלה על-ידי גנרל זקן, היו כ-50,000 חיילים (כמובן אפשר להכניס מספר משתנים נוספים כמו גודל החזית, הכוח מולו עמדו האמריקנים, וגודל הכוח האמריקני; אבל גם אם ניקח את כל הפרמטרים בחשבון, נראה שה"זקן" ביצע את המשימה באבידות מזעריות יחסית ל"צעיר").
תרומת האלופים משוחררי הקבע למשק בעקבות (חוסר) ניסיונם להלן רשימה חלקית של אלופים באות א' בלבד ו"תרומת ניסיונם הצבאי" באזרחות:
- איתן איציק - יו"ר האגודה למען החייל
- אבן ג'קי - קונסול כללי בלוס אנגלס, מנכ"ל משרד התחבורה, יו"ר דירקטוריון חברת הפחם הלאומית
- אופיר גבי - מנכ"ל רשות שדות התעופה, יו"ר ועדה קרואה עיר הכרמל
- אור אורי - מנכ"ל קרן קיימת לישראל, דירקטור בתעשיה האווירית
- ארד שמואל - מנכ"ל התאחדות הקבלנים והבונים בישראל חבר דירקטוריון באל על, רפא"ל ובנק הפועלים, חבר בוועדת המינויים העליונה של ממשלת ישראל למינויים בכירים
הוצאתי מן הרשימה את אלו שהלכו לפוליטיקה כדוגמת
עמי איילון, מכיוון שזה לא בדיוק "שוק אזרחי" אלא "שוק ציבורי" (מרבית אנשי הצבא שהגיעו לפוליטיקה כשלו בתפקידם, החל במשה דיין, עזר ויצמן, מוטה גור,
רפאל איתן, אמנון שחק,
אהוד ברק,
שאול מופז ו
בוגי יעלון). נראה שאלו הם ג'ובים שסודרו להם על-ידי חברים פה ושם, ולא תרומה יצרנית למשק המדינה בשוק האזרחי.
