לפני ימים ספורים התלקחה לפתע תקרית חמורה בגבול הלבנון, תקרית בה נהרג מג"ד (דב-בר הררי ז"ל) ונפצע מ"פ. במקביל נהרגו מספר חיילי צל"ב (מי, לעזאזל, המציא ראשי-תיבות אלה לחיילי צבא לבנון). התקרית הסתיימה לאחר מספר שעות, הרוחות נרגעו ומלחמת לבנון השלישית לא פרצה.
אני מאמין לעיקרי הגרסה הצה"לית למה שקרה. דיווחי יוניפיל מאששים את טענתנו כי העץ אותו ביקשנו לגזום אכן ממוקם מדרום לקו הכחול, בשטח ריבוני של ישראל, כי תיאמנו מראש וכהלכה את פעולת הגיזום עם פיקוד יוניפיל, וכי אף נענינו לבקשה לדחות את תחילת העבודה במספר שעות. אף על-פי כן, תבעו אנשי צבא לבנון כי העובדים יצאו משטח המובלעת, שטח שלטענתם הוא בתחום לבנון. משסירבנו לצאת ולהפסיק את העבודה נפתחה אש על כוחותינו.
מכאן כבר יש שתי גרסאות. הגרסה הלבנונית טוענת כי חייליהם ירו אש באוויר, למטרות הרתעה, וכי הירי על כוחות צה"ל בא בתגובה לאש הצה"לית שנורתה לעברם. לפי גרסת צה"ל, מיד לאחר שכוחותינו סירבו להפסיק את העבודה נפתחה אש שתוכננה מראש על כוחותינו, ממנה נהרג סא"ל הררי ונפצע המ"פ. אף שאין חשיבות רבה לגרסאות המנוגדות, ראוי שנבדוק היטב נקודה זו.
מה שאיננו מוטל בספק זה היקף התגובה הצבאית של פיקוד הצפון עם התלקחות האש. לפי עדותו של הסמח"ט, סא"ל אילן דיקשטיין, גילה הכוח שבמקום ריסון רב ונמנע במתכוון מאש שהייתה עלולה לפגוע גם באזרחים ובחיילי יוניפיל. במקום זאת הוחלט בפיקוד הצפון לתקוף מוצב קדמי של צבא לבנון בהר שמאחור, בנבי אל-עוואדי ואת המוצב הגדודי בכפר טייבה. למטרה זו הופעלו אש ארטילרית ומסוקי-קרב.
התוצאה הייתה "מאכזבת". בסך-הכל נהרגו בצד הלבנוני ארבעה חיילים ואזרח. הפיקוד חתר להרוג פי שלושה חיילי צל"ב.
למחרת, יצאו כוחות צה"ל למקום בשנית. גיזום העץ בוצע כנדרש וללא בעיות.
עד כאן סיפור התקרית. נדרשות תשובות לשלוש שאלות:
הכל יודעים ומדברים על מתיחות בגבול הצפון ועל סכנת התלקחות צבאית. האומנם לא היינו מודעים לויכוח בינינו לבין ביירות על הבעלות על מובלעת זו? וכלום לא צפה איש אפשרות של התנגדות אלימה אם נפעל שם?
כלום רצוי להסתכן ולפעול לאורך קו הגבול בשיא עונת התיירות?
והשאלה העיקרית - משהוחלט על תגובה צבאית חריפה לירי הלבנוני, כלום היה הדרג המדיני בתמונה ואישר זאת?
מדיניות התגובה הצה"לית, תגובה מיידית וחריפה, מסורה בידי הדרג המקומי. למרות שאנו מסתכנים בהפעלת כוח העלולה בנקל להידרדר לאובדן שליטה ולהתלקחות רבתי אין ההחלטה על כך שמורה לפוליטיקאים - לשר הביטחון ולראש הממשלה, ואולי אף לקבינט ולממשלה.
נכון, כאשר פותחים עלינו באש יש לנו זכות מלאה להתגונן ולהשיב אש. אולם כאשר מדובר בתגובה, כאשר מדובר בצעדים העלולים להסתבך באובדן שליטה, חלה על הכל חובת האיפוק.
מלחמת לבנון השנייה פרצה בתגובה לפעולת חיזבאללה שביקש לחטוף חיילי צה"ל. התגובה המיידית - הפעלת תוכנית "חניבעל" שהייתה כרוכה בכניסת כוחות צה"ל לשטח לבנון, כדי לחלץ טנק שעלה על מטען, כל אלה העמידו את הדרג המדיני בפני עובדה מוגמרת.
הדרג המדיני הוא, ורק הוא, מוסמך להחליט אם הוא מוריד סמכות זו לדרגי הפיקוד של כוחות צה"ל, הוא חייב להחליט אם הוא פוטר עצמו מהחלטה על אופי התגובה הצבאית לאורך קווי הגבול, אפילו אם יכולה להיות לדבר משמעות אסטרטגית, כמו פרוץ מלחמה.
