"כוכב נולד" במטכ"ל

אין בישראל נהלים ברורים איך ממנים רמטכ"ל. שר הביטחון, על-פי חוק, הוא אשר אמור להביא בפני הממשלה את המועמד הנראה לו, והממשלה מצביעה. לא זכור מקרה שבו הממשלה דחתה על הסף את מועמדו של שר הביטחון. הסיבה פשוטה מאוד: המינויים נסגרו בין שר הביטחון לראש הממשלה, וכאשר הגיעה עת ההצבעה, כולם, או מרביתם, התיישרו לפי הוראות ראש הממשלה. זאת ועוד; כל מכרז בשירות המדינה חייב להתקיים לפי כללים ברורים, קבועים בחוק. נכון שרוב המכרזים "תפורים" מראש, אך בכל-זאת יש כללים. אם מישהו יודע מה הם הכללים הכתובים לבחירת רמטכ"ל, שיקום. אין כללים כאלה. אז מה טעמם של הראיונות ששר הביטחון עורך? לא ברור. הרי את כל האלופים מכירים היטב, יודעים מה הרקורד שלהם, מה עשו ומה לא עשו. קשה לאדם מן היישוב להבין מה שואלים בראיונות הנערכים ל"מועמדים" לרמטכ"ל. כדי למנוע לזות שפתיים, יש לבחור את הרמטכ"ל מיידית, ללא שיהוי, ושום דבר מרעיש לא יקרה. תקופה ארוכה של חניכה, חפיפה עם הרמטכ"ל הנוכחי, לימוד אינטנסיבי של התפקיד הכה-חשוב בישראל, כל אלה מחייבים תקופה של חודשים רבים עד הכניסה לתפקיד הכה-נחשק. ויש עוד היבט שולי לבחירה המהירה והחניכה הארוכה: הפוליטיקאים לא יצליחו להפעיל את השפעתם, המועמדים לא יספיקו להשחיז את חרבותיהם, ומעל הכל - המערכת כולה תירגע. הרמטכ"ל גבי אשכנזי ייחשב, ובצדק רב, כמי שתרם תרומה גדולה לשיקום צה"ל לאחר מלחמת לבנון השנייה. אשכנזי המעיט בראיונות תקשורתיים, לא רץ מאולפן לאולפן כדי להתראיין. שתק ועשה. מי שייבחר לרמטכ"ל הבא, יקבל את מלוא התמיכה של אשכנזי, למרות כל המלעיזים המנסים להכניס דם רע בעורקי צה"ל. הפרדוקס הוא שבחירת רמטכ"ל חודשים רבים לפני כניסתו לתפקיד היא תהליך נכון בהתחשב בסיבות שהוזכרו לעיל. התמהמהות בבחירה חודשים רבים גובלת ברפש, ואת זאת אנו ממש לא צריכים. די לנו עם הזבל המקורי הנקרא "כוכב נולד".

למען הצדק ההיסטורי, תמיד בחירת הרמטכ"ל דמתה למערכת בחירות פוליטית. קרבת האלופים לקברניטים, החברויות האישיות, הקליקות - כל אלה הם שעמדו במרכז בחירתם של הרמטכ"לים. יכולים לספר לנו סיפורי אלף לילה ולילה ולא יצליחו לשכנע שבחירת הרמטכ"לים נעשתה, אך ורק, על-פי הכישורים. השקר הזה לא נקלט בתודעה של החברה הישראלית, להבדיל ממיתוסים הירואיים שמנסים להאכיל אותנו מזה שנים רבות. קרבתם של האלופים לפוליטיקאים ולעיתונאים, כאמור, הייתה במשך שנים רבות, בעצם עד היום, סוד גלוי. לשכות האלופים שימשו "חצרות" לעיתונאים צמאי-מידע. לשכות השרים והח"כים שימשו תמיד אכסניה לאלופים אשר סגרו "עסקות" לקראת קידומם. לא היו, כמעט, אלופים שלא ניהלו מגעים אינטנסיביים עם הפוליטיקאים. מי שלא עשה זאת, לא הגיע לתפקידים הנכספים, ודאי לא לתפקיד רמטכ"ל. במשך שנים רבות הרמטכ"לים היו מזוהים פוליטית עם אלה שמינו אותם, להוציא מקרים בודדים מאוד. עובדה היא שבתום התפקיד של רמטכ"ל, מרביתם הצטרפו למפלגות שעימן נמנו שרי הביטחון או ראשי הממשלה שמינו אותם. מתוך 19 הרמטכ"לים שהיו לצה"ל עד היום, 15 מהם היו מזוהים בוודאות עם מפלגות פוליטיות כאלה ואחרות, ובתום הקדנציה שלהם הצטרפו לפוליטיקה, מיידית, במסגרת המפלגות שראשיהן מינו אותם לתפקיד. יעקב דורי, יגאל ידין, מרדכי מקלף, משה דיין, חיים לסקוב, צבי צור, יצחק רבין, חיים בר-לב, מרדכי גור, רפאל איתן, אהוד ברק, אמנון ליפקין-שחק, שאול מופז, משה יעלון. ישנן שמועות שגם דן חלוץ אמור להצטרף למפלגת קדימה. גם שלושת האחרים, לא מן הנמנע שיש להם זהות פוליטית מאוד ברורה. אז נשאלת השאלה - מה קרה עתה שכולם קופצים דום על מסע הבחירות למנוהל עתה כתוכנית "כוכב נולד"? שום דבר, זולת האינטנסיביות והבוטות של "מערכת הבחירות". זהו תהליך פגום, בלתי ראוי, ומעל הכל - תהליך העלול להוביל לבחירת רמטכ"ל בלתי כשיר אך "קשור". אם יש סכנה ממשית לבטחון המדינה, ללא שום מליצות, כפי שהפוליטיקאים אוהבים להפיץ, הרי שזו הסכנה הממשית הגדולה ביותר. הגיעה העת לשנות זאת, בחוק.