האזהרה מאסון אוסף ה"ציורים" של יאיר גרבוז והגברת לויטה ושות', כשהנושא הוא הסתערות גסה, או בשפה הגרמנית "שטירמר-יות", על שר החוץ
אביגדור ליברמן, תחת הכותרת "תערוכה" ו"חופש הדיבור", רחמנא לצלן, הייתה מועילה יותר לו החומרים שבה היו עוברים תהליך מיחזור אקולוגי בחירייה. לא כאן המקום להתייחס לאיכותם האמנותית. מה שראוי להתייחס אליו, הוא דווקא מה אומרים המציירים דרך ה"ציורים" הללו. והם אומרים דברי הסתה, דברים מסוכנים.
לכאורה שמחה לה להקת ה"ציירים" או ה"פילוסופים" כשהיא זוכה לעוד תגובה בתקשורת. היא חיפשה זאת וגם רשימה זו כביכול משחקת לידיה. אלא שהתערוכה הזו מזכירה מסע של דה-לגיטימציה דמוניזציה והסתה אחרת, דומה, שהסתיימה ברצח ראש ממשלה. לפני הרצח ההוא, כשנכחתי, מדי יום שישי, בהסתה בצומת רעננה, פרסמתי, שבועות ספורים לפני הרצח, בעיתון מקומי, מאמר המזהיר מפני הרצח שהוא אפשרי. ולצערנו הוא אומנם התרחש. ב"תערוכה" זו מצב ההסתה דומה, המצב חמור וראוי לאזהרה.
דרך זוג מילות המקלט "חופש הדיבור", בו משתמשים קיצוניים הזויים אלה, בהם יאיר גרבוז והגב' לויטה ושות', משתקפת לה תמונה הדומה כמו נתינת מכונית מירוץ מסוג יגואר לנער בן 12. והתוצאה: השתוללות בכביש, תאונות. אלא שכאן מדובר בדבר מסוכן לציבור. הביקור ב"תערוכה" מבליט שהיא איננה עוסקת בחופש הדיבור ואיננה מאתגרת כלל נושא שכזה. ה"תערוכה" היא לכאורה הסתה חמורה שעלולה להביא לאסון. כל-כולה אולי נובע מהמציאות שטפחה לה על פניה. כלומר, השמאל ההזוי, הפונדמנטליסטי המיוצג ב"תערוכה", מאחר שאין לו אחיזה פוליטית ממשית בחברה הישראלית, במיוחד לאחר הבחירות האחרונות, פנה לקיצוניות מסוכנת טבולה בהסתה.
"עמוס עוז קבר את העבודה ומרצ... השמאל התחיל את הגסיסה שלו ב-2000 ומת ב-2009", כך טענה ח"כ לשעבר
זהבה גלאון (מוסף הארץ לשבת, 3.4.09, עמוד 17). נשארו הקיצונים ההזויים, המסיתים והמוסתים המסוכנים האלה, בדמותו של יגאל עמיר, מהצד השני של המתרס, כשהם עורכים תערוכת הסתה שהמסר המרכזי שלה עלול לגרום לאסון ציבורי, והם קוראים לזה "תערוכת ציור".
למבקר בה, ההסתה החמורה שב"תערוכה" מסמלת וגם מייצגת פשיטת-רגל תרבותית-ערכית של השמאל. מקורה הוא בהתעלמות מעובדות היסטוריות, והיא בתוך אותה נסורת אידיאולוגית האומרת קיצוניות, שוליים, ולכן היא מסוכנת. בתוכה לכאורה הסתה חסרת-אחריות. מסריה של ה"תערוכה" מזכירים היטב אירועים של שטיפת-מוח פשיסטית שמאלנית, רצחנית, כמו זה שכאשר לכדו את הנאצי אייכמן והביאו אותו למשפט בישראל נכתב ב"קומסומולסקיה פראבדה" במאמר מערכת:
"זוהי פגיעה מהותית בחופש התנועה ובזכויות האדם". וכאשר ביצע צה"ל בגבורה את מבצע אנטבה, שחרור והצלה של בני ערובה מידיהם של טרוריסטים, כתב "איזבסטיה" הסובייטי במאמר מערכת:
"זוהי חדירה לא חוקית לשטח זר ופגיעה בחופש ובריבונות של אוגנדה".
הסגנון שב"תערוכה" הוא כזה של "פראבדה", הוא כזה של "איזבסטיה" וגם כזה של "דר שטירמר": גס, פשיסטי, בהמי חסר-תרבות, מסית ומסוכן, שסופו מי ישורנו. זהו סגנון ההסתה שעלול חס וחלילה להביא לאסון בדומה לזה שהתרחש בעקבות הפגנות ההסתה בצומת רעננה. במקומות שונים, כמו במכללת בית ברל, ובמקומות נוספים, עוד יכולים לקום תלמידים, כמו יגאל עמיר; אבל שמאלנים הזויים, שיאיר גרבוז היה מורה שלהם, כאלו שיחשבו כי ה"תערוכה" שבה הוא מופיע עם לויטה ושות' היא "תערוכה" ראויה ופירושה מסריה - שלכאורה צבועים בצבעים ברורים, שאולי ראוי לעשות מעשה איום. ראו הזהרתם!
מה היא אומרת, ההסתה שב"תערוכה"? ההסתה שב"תערוכה" מתפרשת כך שיש בה לכאורה הניסיון לשכנע אנשים, אולי סטודנטים, אולי תלמידי אמנות, לבצע מעשה שלילי, בדרך-כלל פשע. בישראל, חוק העונשין מציין במפורש מעשים אחדים אשר הסתה לעשותם מהווה עבירה פלילית. ב"תערוכה" הזו קיימים לכאורה מסרים שכאלה. במסרי ה"תערוכה" קיימת לכאורה ההסתברות האובייקטיבית הממשית שדיבורי ה"תערוכה" יהפכו, בסופו של דבר, למעשים גרועים. ואמנם ה"תערוכה" לכאורה גדושה בהתבטאויות המבטאות שיטנה, שגם הן לכאורה דרך להעברת "מסרים" לציבור. אלו הם מסרים שיש בהם כדי לגרוע מערכו או מכבודו של שר החוץ על בסיס מאפיינים גזעניים מפורשים, הנמצאים עובדתית ב"תערוכה".
מסרים אלו לכאורה מייצגים קידום ו/או עידוד לאלימות - וזה חמור. בדברי השיטנה, יחד עם דמוניזציה, מוצג השר אביגדור ליברמן, כאמור, כדמוני או כלא-אנושי, בדמות חיה. דברים אלו, למרות שלכאורה אין בהם קריאה מפורשת להפעלת אלימות, מתירים את דמו ומעודדים אלימות נגדו, בהציגם אותו כשורש הרוע ומבטלים את זכותו לחיים, לבריאות ולביטחון אישי. והשמאל הקיצוני הזה במיוחד, כהרגלו, לא יודע להבחין בשורש הרע, לכן הגיע לאן שהגיע. הוא הגיע להסתה פרועה וזה מסוכן ביותר. היועץ המשפטי לממשלה חייב לתת את דעתו לכך בדחיפות. ראו הוזהרתם!
ומה אומרת השנאה שב"תערוכה"? בגלל מצבו הפוליטי ומצבו הערכי של השמאל הקיצוני, השנאה שב"תערוכה" לכאורה נובעת מרגשי נחיתות שיש כנראה אצל ה"ציירים". ואולי רגש זה נובע גם מתפישות שליליות שיש להם כלפי שר החוץ ליברמן. אלא, שהשנאה מתעוררת אצלם, כלפיו, דווקא ובמיוחד בהדגש בהיותו זה "האחר" על-פי ראות עיניהם. ואת "האחר" לצערנו ראינו כבר בעבר, במקומות אחרים כמו גם בפרסומי ה"שטירמר".
גם אופן הביטוי של ה"ציירים" לכעס ולשנאה כלפיו, הוא כזה ששני אלה - הכעס והשנאה - נוטים להיבנות, להיאסף ולהיאגר. הסכנה היא כי בשלב מסוים, בעקבות ההצטברות, תיתכן הגעה אל נקודת שבירה, של "פיצוץ" והבשלה, שבה ציבור, אולי ציבור מתלמידיו של גרבוז, ממכללת בית ברל, או כל ציבור אחר מוסת מה"תערוכה", יפעל או יופעל באופן תוקפני ואלים כלפי שר החוץ, לכדי אסון. ובהיסטוריה המודרנית, הארץ-ישראלית, השמאל הוא זה שתמיד התחיל באלימות. מיותר לציין כי בתרבות המערבית נחשבת השנאה לרגש שלילי, שממיט אסון בסופו של דבר קודם כל על בעליו. וזהו, אגב אורחא, כמובן כשל נוסף בהצגת המסרים שב"תערוכה".
גרבוז, ה"ציירים", הסכנה והנזק - גם לאמנות ה"ציירים", וגרבוז ביניהם, עושים ב"תערוכה" את ההפוך מהנדרש מאדם העומד בראש הכיתה. הם, ב"ציוריהם" לכאורה, בורחים מהמחויבות לחתור לאמת, ללא דעות קדומות, ללא שקרים וללא מניפולציות בקשקושים. הם כאילו יורקים על מדינת ישראל, הבאר ממנה שתו, זו המממנת תלמידי אמנות, או את הפנסיה שלהם, כשהם משתמשים לכאורה בהם, בתלמידיהם, לצורכי ה"קליטה" של הסתה חמורה. שר החינוך ושרת התרבות חייבים לתת דעתם על כך.
על-פי ה"תערוכה", גרבוז והקשקשנים שלו אינם אוהבים את הקידמה, הם נשארו מאחור. הם שייכים לשמאל הקיצוני ההזוי. זה שבמישור החברתי, המדיני, הפוליטי, הביטחוני, בתהליך השלום עם השכנים, במישור הכלכלי; בכולם, ללא יוצא מן הכלל, השמאל הזה, וגרבוז בתוכו - נכשל. והשמאל ההזוי הזה, במקום להפיק לקחים, יוצא ב"תערוכה" שעיקרה הסתה חמורה.
נוסיף על כך את העובדות שחומת ברלין כבר מזמן נפלה, בריה"מ ה"סוציאליסטית" מזמן קרסה, גם הקיבוץ קרס ועבר הפרטה למעמד של קהילה, וההסתדרות היא איגודים מקצועיים, והשוק החופשי הציל את קרנות הפנסיות ההסתדרותיות, ועוד כהנה שינויים רבים. את כל זה, ועל כל זה, ההזויים הללו "לא ראו" או "לא שמעו". ואז הופיע אצלם ה"אור" כאלטרנטיבה, וזה לכאורה ההסתה החמורה של ה"תערוכה", כפי ש"הם" אומרים בלע"ז בשפתם: "הער גרבוז אונד דער שטרימר".
על-פי ה"תערוכה" של גרבוז, לויטה ושות' בעקיפין מתבררים גם הנושאים הראויים לדיון, כמו העקרונות של עשרת הדיברות שהפכו לעקרונות אוניברסליים. אותם העקרונות שהאיסלאם הפונדמנטליסטי, הורס באופן שיטתי. ובסייפי, גרבוז, לויטה ושות', עם קשקושי ההסתה החמורה שלהם, לא מבחינים בעובדה כי אם ישראל הייתה חס וחלילה מנוצחת, מובסת, היו מנוצחים גם המודרניזם, התרבות, חופש הציור וחופש הקשקוש שלהם עצמם. ועל כן, ולמרות ההסתה שב"תערוכה", הקללה החמורה ביותר שיכולה להיאמר לפלשתיני-אזרח-ישראלי, ששר החוץ שלו הוא אביגדור ליברמן, היא: "לך תגור במדינת פלשתין ולא בישראל".
על-פי ה"תערוכה" לכאורה בהסתה החמורה שבה, גרבוז, לויטה ושות' אינם מחויבים להגן על חופש הדיבור, לא על התרבות, לא על דו-הקיום, לא על החינוך של התלמידים. הכל בניגוד לדרכה של מכללה נורמלית. הם לא לוקחים כל אחריות היסטורית להילחם נגד השנאה ליהודים, גם לא נגד זו הקיימת לכאורה לדוגמה בתוך מכללת בית ברל בקרב סטודנטים ערבים. כי הרי המלחמה נגד האנטישמיות לא שייכת רק ליהודים; זו חובתם גם של הלא-יהודים, גם של אלה הנמצאים בין מורי ותלמידי בית ברל ומקומות נוספים בהם ה"ציירים" פעילים. הם גם לכאורה לא טורחים נגד השנאה למדינת היהודים, ישראל. אולי גרבוז, לויטה ושות', בכורח המציאות הכושלת שהם מוצאים בה את עצמם, עשו ברית לא ברורה ולא כתובה עם האיסלאם הקיצוני. אשר על כן, נופלת עליהם אותה האחריות לומר ל"ציירים", להוכיח להם, שהם, בהיותם לכאורה כדומהו של יגאל עמיר, מחד-גיסא, ומאידך-גיסא אינם הולכים בדרכה של טלי פחימה. שכן, גרבוז, לויטה ושות' ב"תערוכתם" הם לכאורה בעד ההסתה. וזה מסוכן. ראו הוזהרתם.
