מן המפורסמות הוא שהתורה אינה מכבירה בדברים ואינה משחיתה לריק את מילותיה. לכן, כאשר התורה כופלת מילה - יש לחקור ולהבין מה כוונתה. כך בפסוק השלישי שבפרשת השבוע: "צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך". נראה כמה מדברי הפרשנים לכפילות זו ונציע הסבר משלנו. כבר חז"ל שמו לב לכפילות ולמדו ממנה דין חשוב. הגמרא במסכת סנהדרין [דף ל"ב, עמוד ב'] מביאה ברייתא - משנה קדומה: "צדק צדק תרדוף - אחד לדין ואחד לפשרה. כיצד? שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו [=נפגשו] זו בזו. אם עוברות שתיהן [זו לצד זו], שתיהן טובעות; בזה אחר זה, שתיהן עוברות. וכן שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון [מעבר צר בדרך לירושלים] ופגעו זה בזה. אם עלו שניהן, נופלין; בזה אחר זה, שניהן עולין". הברייתא קובעת, כי הגעה לפשרה היא עשיית צדק לא פחות מאשר עמידה על הדין היבש, ולעיתים אף עדיפה עליו. שני בעלי הספינות ושני מנהיגי הגמלים יכולים לדרוש את זכות הקדימה, ושניהם יצדקו - אך שניהם יפסידו. לעומת זאת, אם יתפשרו - לא רק ששניהם ירוויחו, אלא שגם בכך יהיה משום עשיית צדק. הרמב"ן אומר: "וטעם הכפל - לומר: הדיינין צריכים שישפטו את העם משפט צדק, וגם אתה צריך לרדוף הצדק תמיד, שתלך ממקומך אל מקום החכמים הגדולים: אחרי רבן יוחנן בן זכאי ליבנה, אחַר רבי [ר' יהודה הנשיא] לבית שערים". לפי הרמב"ן, הכפילות היא בפנייה אל שני הגורמים במערכת המשפט - לשופטים ולצדדים, שכל אחד מהם מחויב מצידו לרדיפת הצדק. ר' אברהם אבן עזרא מפרש: "עם בעלי הריב ידבר. וטעם שני פעמים - לדבר צדק שירוויח בו או יפסיד, או פעם אחר פעם כל ימי היותך [בעולם] או לחיזוק". האבן עזרא, בקיצור האופייני לו, נותן שלושה פירושים במשפט אחד: לקבל את הצדק בין אם זכית ובין אם הפסדת; לרדוף את הצדק בצורה תמידית ומתמשכת; או לרדוף את הצדק בנחישות. כל שלושת הפירושים, אומר האבן עזרא, מופנים אל בעלי הדין. ר' עובדיה ספורנו מכניס למשוואה גורם חדש: מי שממנים את השופטים. "כשתתן לך שופטים, אתה הממנה את השופטים בחר את היותר שופטי צדק, אף על-פי שאין בהם כל כך שאר תכסיסים הראויים לדיין כמו שלמות הקניין ושלמות הגוף". הכפילות, לדעת הספורנו, מלמדת על כך שהתכונה החשובה ביותר לשופט היא יכולתו לשפוט בצדק, גם אם איננו בעל ממון ואיננו בריא. בשמו של ר' מאיר שפירא, מייסד ישיבת חכמי לובלין והדף היומי, אומרים: רדוף את הצדק בצדק. ביהדות, אמר ר' מאיר, לא קיים המושג של "המטרה מקדשת את האמצעים". אם הצדק אינו מושג בצדק - הוא איננו צדק. הצדק אינו אחד ויחיד כל המפרשים שראינו עד עתה מייחסים את ה"צדק צדק" לבני האדם השותפים להליך השיפוטי: בין אם מדובר בשופטים, בין אם מדובר בצדדים ובאי-כוחם, בין אם מדובר במי שממנים את השופטים. אפשר להציע פירוש נוסף, ולפיו הכוונה היא להליך עצמו. ניתן לומר שיש יותר מסוג אחד של צדק, ובעצם - כמה וכמה סוגים, או כמה וכמה חתכים של מושג הצדק. יש צדק יחסי וצדק מוחלט; יש צדק זמני וצדק תמידי; יש צדק נקודתי וצדק כללי; יש צדק לזמן אחד וצדק לזמן אחר. נסביר במה מדובר. נניח שראובן גרם לשמעון נזק של 10,000 שקל, אך ביכולתו לשלם 5,000 שקל בלבד. הצדק המוחלט ייעשה רק כאשר שמעון ישלם את מלוא הפיצוי; הצדק היחסי ייעשה כאשר הוא ישלם כעת את מה שביכולתו. או במישור הפלילי: העונש המירבי על הריגה בחוק הישראלי הוא 20 שנות מאסר - וזהו הצדק המוחלט; כאשר השופט מביא בחשבון גורמים נוספים וגוזר שמונה שנות מאסר בלבד - הוא מבצע צדק יחסי. במקרה אחר, הלווה יהודה לדן 200 אלף שקל, אך אין בידיו מסמכים אלא על 100 אלף שקל בלבד. הוא יתבע ויקבל כעת 100 אלף שקל, ואת היתרה יתבע כאשר ימצא את ההוכחות. תחילה יזכה יהודה לצדק זמני, ובעתיד - לצדק תמידי. ושוב, הוא הדין במשפט הפלילי: עבריין יועמד לדין תחילה על תיק אחד שהחקירה בו הושלמה, ובעתיד יושלם הצדק כאשר ייתן את הדין על מעשיו האחרים. צדק נקודתי הוא היכולת להעניש פושע מלחמה על כמה מעשי רצח שביצע; צדק כללי יהיה כאשר יוענש על מכלול פשעיו. צדק נקודתי הוא כאשר פושט רגל פורע מקצת מחובותיו; צדק כללי יהיה כאשר כל הנושים יקבלו את כספם. הצדק גם משתנה בהתאם למקום ולזמן. זכותם וחובתם של השופטים להתחשב בערכי החברה בתוכה הם חיים, ערכים שמטבע הדברים נתונים לשינויים. כאשר עבירה היא נדירה, עשוי השופט להקל בעונשו של העבריין. לעומת זאת, אם העבירה תהפוך לנפוצה, יתעורר הצורך להעניש בחומרה יתרה על אותו מעשה עצמו, לשם הרתעה. לכל אלו צריך להוסיף את המובן מאליו: לא כל מה שנראה כצדק לפלוני, ייראה כצדק לאלמוני. הפרשנות לאירועים יכולה להיות שונה, הפרשנות לחוק יכולה להיות שונה, הפרשנות לראיות יכולה להיות שונה. כל עוד פרשנויות אלו נעשות במסגרת המקובלת - הן לגיטימיות ומחייבות, גם אם הן סותרות. מכאן נחזור לפסוקנו. "צדק צדק תרדוף" - כל צדק, ולאו-דווקא את הצדק ב-הא הידיעה. אם אינך יכול להגיע לצדק מוחלט, הסתפק בצדק יחסי; מוטב צדק חלקי עכשיו מאשר המתנה לצדק מלא בעתיד הלא-ברור; הצדק הנקודתי אינו גורע מן הצדק הכללי; הצדק של אתמול אינו בהכרח הצדק של היום, שאינו בהכרח הצדק של מחר. אומרת התורה: כל אלו - טובים ונכונים וחיוניים. ולא רק זאת, אלא שאתה מחויב לרדוף אחריהם בצורה פעילה, לעשות הכל על-מנת לממש אותם גם אם אינם מושלמים. כי עדיף צדק כאן ועכשיו, מאשר הצדק האוטופי שעשוי לחמוק ממך לעד.