עד שהתפוצצה פרשת החשדות לעבירות מין שביצע
הרב מוטי אלון, לא עקבתי אחר הליכותיו - לא בקשריו עם בני מינו ולא בכלל.
אבל מאז שהתפוצצה הפרשה, והרב אלון נראה תדיר בטלוויזיה, קשה שלא להבחין שוב ושוב בתופעה מביכה משהו: הרב נוטה להעניק חיבוקים אמיצים וממושכים, באופן מוגזם, לצעירים הבאים לחלות את פניו - משל המדובר באחים שלא ראו זה את זה חמישים שנה.
הנפילות הללו איש על צוואר רעהו - כמעט התגפפויות - מעוררות רושם שיש מחשבה מאחורי החיבוקים הכאילו ספונטאניים הללו.
הרב מוטי אלון, בחיבוקים המופגנים הללו, מזמין את הציבור, כך הרושם, לתת פרשנות אחרת, תמימה כביכול, לעבירות המין שהוא נחשד בהן ושהמשטרה ממליצה להגיש נגדו בגינן כתב אישום.
רוצה לומר: פורום "תקנה", ובעקבותיו חוקרי המשטרה, הבינו לא נכון את העובדות המחשידות ונתנו להן פרשנות מפלילה - כל זאת שעה שהרב אלון הוא, מטבעו, מהטיפוסים המחבקים והשולחים ידיים ללא כל כוונות מיניות.
שנאמר על-ידי טוקבקיסט כלשהו: הרב מוטי אלון הוא ארך-גפיים ורב-חסד.
השאלה היא אם גם לפני התפוצצות הפרשה נטה הרב כך להתחבק ממושכות עם תלמידיו וליפול על צווארם, או שמא הוא אימץ לעצמו את הטבע הזה רק לאחרונה - כדי שנתפתה להאמין שכך, בתמימות, הוא נוהג מימים ימימה.
האם הפרקליטות תתפתה אף היא להאמין כך בבואה להחליט אם להגיש נגד הרב כתב אישום?
ימים יגידו.
