לפני 10 שנים בדיוק אירעה התקוממות מוגבלת של ערביי ישראל. בנגב ובגליל, במשולשים ובנחל עירון וביפו, ובכל מקום שבו יש לערבים עדיפות מספרית מקומית. ההתקוממות ההיא דוכאה באופן זמני, תוך אלפי התנצלויות של היהודים בפני הערבים על הכורח לשמר את שלטון החוק.
בשבועות האחרונים אנו עדים לחידוש ההתקוממות (אינתיפאדה בלע"ז) בנגב מסביב לצבר קטן של צריפונים המשקיפים אל הכביש הראשי לבאר שבע. כוחות עצומים של משטרה ומג"ב בליווי דחפורים הורסים את אותו צבר שוב ושוב. בהמשך נגבה תג מחיר מן השלטון היהודי, והוא עקירת נטיעות ושריפה של כלי עבודה של יערני הקק"ל. העילה: צו בית משפט עליון השולל את בעלותם של הערבים על השטח הנדון. העצורים אינם בדואים מן האוהל, אלא מן העילית של ערביי המקום, מן העיר הערבית החדשה רהט.
לכאורה, מהלך מטופש למדי מצדו של השלטון. משני צדי הכביש הנמתח מעומר לצומת שוקת ישנם אלפים רבים של מבנים דומים, וחלקם אף הפכו לווילות פאר שלא היו מביישות את שמואל פלטו-שרון. כך גם בצידי הכבישים המחברים את באר שבע לכל ערי הדרום, ערד, דימונה ומצפה רמון. מסביב לצומת שוקת ישנה מגלופוליס שבה משמשים בערבוביה טירות פאר עטויות אבן ירושלמית, פחונים עלובים, ערימות זבל, סוללות עפר מטונפות בפסולת, עזים חמורים גמלים וסוסים כבשים וגלליהם, ועשרות אלפי ילדים המסתובבים ביניהם. מסביב לשדה-תעופה נבטים עוד אלפי פחונים ושטח חרוץ בשבילים אינספור, כלי רכב שטח ועוקבי מים, וכך מסביב לתחנת הכוח, בית כלא באר שבע ומתחת לכל עמודי המתח הגבוה מסביב לבאר שבע. למעשה באר שבע וערי הנגב היהודי הם איים בתוך ים של השתלטות ערבית עוינת על השטח ושומר נפשו ירחק. מדוע יתאנף אם כך השלטון באותו צבר זערורי, ויותיר את המאסה העצומה של ההשתלטות הערבית הבלתי חוקית על מכונה?
ייתכן, שהפעם נגע הערבי בעצב החשוף של היהודי, והוא העצים. כי האדם עץ השדה, ומאמצי הייעור של דרכי הנגב הם מאמץ גבורה שאין כמותו בעולם. כמי שנסע את הדרך לבאר שבע אלפי פעמים אני יכול להעיד שבעבר שכנה באר שבע במדבר. עתה, לפחות ממזרח לכביש, המדבר נעלם ובמקומו צמח יער. השטח עוצב כך שכל הנגר העילי יגיע לנטיעות, ואלו נענו לאתגר וצמחו ליער, שכל מה שחסר בו הם קופים וסנאים. בשנים האחרונות הכינה קק"ל את השטח שממערב לדרך, שטח נטוש צהוב ומדברי להפליא, לייעור, וזה מה שהעלה את חמתו של הערבי. הכיצד מרשה לעצמו היהודי לשנות סדרי בראשית ולהרוס את המדבר לטובת היער? כאשר החלו הערבים לפגוע בנטיעות פגעו באותו עצב שחשוף גם אצל השופט היהודי האטום ביותר, וכך ניתן האות לחידוש האינתיפאדה.
יש להבין כי לא מדובר פה בסכסוך על בעלות על הקרקע. מבחינת הערבי כל הקרקע היא שלו, בעצם היותו ערבי, ללא קשר לרישומים, קושאנים, נסח, ומנהל מקרקעי ישראל. מה שיש כאן הוא מימוש התביעה הערבית לבטל את השלטון היהודי מכל וכל, ככפירה בעיקר. העיקר הוא שהיהודי הוא דהימי נחות החייב בתשלום ג'יזיא, ושלטונו איננו אלא סטייה זמנית, הפרעה זמנית, במארג הקבוע של העולם שבו הערבי הוא השליט והיהודי הוא הנשלט. את ההסתערות על שלטון החוק היהודי לא מובילים פשוטי העם והמאמינים הנבערים מדעת אלא העילית הכלכלית חברתית אקדמית תקשורתית של ערביי ישראל, אלו שנהנים יותר מכל קבוצה אחרת מן החרות שמעניק שלטון החוק היהודי. אותו צבר פחונים הופך עכשיו למוקד ההתקוממות, למוקד התמודדות בין שלטון החוק היהודי לשלטון האיסלאמיזם הגזעני. מן המוקד הזה תפרוץ הבעירה צפונה ודרומה, ימה וקדמה, והשאלה איננה האם תפרוץ אלא מתי תפרוץ.
מתי תפרוץ ההתקוממות במלוא עוזה תלוי בתפקוד שלטון החוק. אם תתעקש המשטרה לבצע את צו ההריסה ללא פחד, ההתקוממות תידחה לימים חדשים או שנים. אם תוותר, יואץ תהליך ההשתלטות על הקרקעות עוד יותר, עד לחיכוך הבלתי נמנע עם האוכלוסיה היהודית, עד לשריפת ישובים יהודיים על יושביהם כפי שכבר נעשה בהרי יהודה בכרמל ובגליל. כי הסכסוך הזה, בדיוק כמו הסכסוך עם שאר הארגונים הערבים והעולם האיסלאמי, איננו על היקף השלטון היהודי אלא על עצם קיומו.
האם אפשר להימנע משפיכות דמים הצפויה? בהחלט, אבל הדבר מחייב שינוי יסודי בגישה של שלטון החוק, מהתחמקות להתמודדות עם שלטון האימים של האיסלאם ברחבי הנגב. התמודדות שמשמעותה חיסול ההשתלטות על הקרקעות בכל השטח, הריסת כל המבנים הבלי חוקיים, אכיפת חוקי השטחים הפתוחים בכל מקום שאיננה יישוב מוכר על-פי תוכניות המתאר המאושרות, הפסקת שוד המים מן הצינורות, הגנה על הישוב היהודי מפני בריונות פשע ודמי חסות, חיסול תופעת ריבוי הנשים, והפסקת כל הקצבאות הנתבעות ברמייה. בצד החיובי יש להאיץ את תהליך יישוב הנגב באזרחים שומרי חוק, להעביר תעשיות ביטחוניות מחנות צבא מתקני אימונים ויחידות עילית קוגניטיבית כדוגמת 8200 וממר"ם לנגב, וסוף סוף להשוות בין רמת הרפואה הניתנת בנגב לזו של השפלה.
דא עקא, ברור וידוע כי שום דבר מכל האמור לעיל לא יתבצע, אלא רק לאחר שדם רב יישפך, שזה דרכו של שלטון היהודים מימים ימימה.
