דברים שכתבתי לתלמידיי

הבוקר פורסם בתקשורת האיום ששיגרו הפטריוטים-מטעם-עצמם, המתקראים "אם תרצו", לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, לפגוע בתרומות הניתנות למוסד זה, אם האוניברסיטה לא תטהר את עצמה מן ה"הטייה האנטי-ציונית והאנטי-לאומית" הרווחת בין כתליה. סוג זה של סחטנות הופעל גם כלפי מוסדות אקדמיים ישראליים אחרים, אולם דומה שאוניברסיטת בן גוריון, שאני גאה להימנות עם מוריה, נטלה תשעה קבין ממנו. אם האוניברסיטה נמצאת בעין הסערה, ומחלקות מסוימות בפקולטה למדעי הרוח והחברה נמצאות במוקד של עין הסערה, והמחלקה לפוליטיקה וממשל נמצאת בפוקוס של המוקד של עין הסערה, הרי שאני, הקטן, נמצא בשפיץ של הפוקוס של המוקד של עין הסערה. לפני כשלוש שנים פנה אלי פרופ' פרד לייזין, מי שהיה אז ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל, והציע לי להדריך סמינריון בנושא "סוגיות נבחרות בסכסוך הערבי-ישראלי". סטודנטים רבים במחלקה, אמר, קובלים על שבתוכנית הלימודים אין אף קורס העוסק במישרין בסכסוך הערבי-ישראלי. נעניתי לפנייתו, וכך מצאתי את עצמי כ"שחקן מושאל" לנבחרת של המחלקה לפוליטיקה וממשל, בנוסף למחלקה ללימודי המזרח התיכון, שבה אני מלמד דרך קבע. רק על עצמי לספר ידעתי, ואין בכוונתי להתייחס להאשמות המוטחות בעמיתיי לפקולטה. הקורס שאותו אני מעביר הוא אחד הפופולריים ביותר בתוכניות הלימוד של המחלקה. שנה אחר שנה עולה הביקוש ללמוד בו בהרבה על היצע המקומות הפנויים. את תוכנית הקורס קבעתי בעצמי, ועל אחריותי. מבלי להיכנס לפירוט יתר, אציין כי אחד מדיוני הפתיחה של הסמינריון עוסק במאמרו הידוע של זאב ז'בוטינסקי, "קיר הברזל" (1923), ודווקא תוך הערכה רבה לכבוד שז'בוטניסקי רחש לתנועה הלאומית הערבית (אף כי, בנסיבות הימים ההם, המליץ להימנע מכריתת הסכם שלום עמה). וזה אך פרט קטן המעיד על הכלל. תלמידיי מודעים בהחלט לעמדותיי הפוליטיות והרעיוניות. מעולם לא שאלתי אותם על עמדותיהם. לאורך הסמינריון ולאחריו נהגנו אלה באלה בכבוד הדדי. אני משוכנע שאין איש מהם שילין על קיפוח בציון בגין השקפותיו. עם סיום שנת הלימודים תש"ע שיגרתי לכל תלמידיי ותלמידותיי איגרת אישית, שנראה לי כי קוראי האתר ימצאו בה עניין. הריהי לפניכם.

• לתלמידי הסמינריון "סוגיות נבחרות בסכסוך הערבי-ישראלי",
  שלום וברכה,
  היום מגיע לסיומו עוד מחזור במסגרת הסמינריון "סוגיות נבחרות בסכסוך הערבי-ישראלי", אותו הייתה לי הזכות להדריך בשלוש השנים האחרונות.
  ב-26 פגישותיו של הסמינריון במהלך שנה זו, הוצגו על ידכם מצגות מלומדות ומעניינות על מגוון סוגיות הקשורות בסכסוך. המצגות כולן היו בעלות איכות מרשימה, ותרמו לתובנותינו ולהבנתנו את ההיבטים השונים והרבים המאפיינים את הסכסוך, שהוא חוויה מכוננת עבור כולנו, לטוב ולרע. עם זאת, ברור לחלוטין שהמציאות של הסכסוך היא הרבה יותר מורכבת ורב-מימדית משניתן יהיה להקיפה ולהתייחס לרוב היבטיה במסגרת סמינריון אחד, או אף סמינריונים רבים. איני יכול אלא לקוות, שהסמינריון היה עבורכם, כפי שהיה עבורי, בבחינת "טעימה" קטנה מתוך נושא ענקי, ושהקנה לכם כמה כלים להתמודדות עם המכלול הסבוך והרגיש של הסכסוך.
  אין מדובר בסכסוך המתנהל בארץ רחוקה ("רחוק מן העין, רחוק מן הלב"). מדובר במציאות יומיומית, שאנו, כמו גם שכנינו-יריבינו, מעורבים בה עד צוואר. בנסיבות כאלו, מלאכתנו כתלמידים וכחוקרים הרבה יותר רגישה מאשר אילו היה מדובר ב"צרות של אחרים".
  אשר לי, כמדריך הסמינריון, אני חוזר ומצהיר את מה שאמרתי לכם פעמים אין ספור במהלכו: כוונתי לא הייתה, ואיננה, להשפיע על העדפותיכם הפוליטיות והרעיוניות. יש לי, כמובן, השקפות משלי, אבל אני מאמין גדול בנורמה של "איש באמונתו יחיה". לעומת זאת, חתרתי לאורך הקורס לגיבוש כמה הסכמות מתודולוגיות, אשר, אם תאומצנה, תאפשרנה לנו להבין ולפרש את הסכסוך בהוגנות וביעילות. להלן כמה מן ההסכמות הללו:
  • בסכסוכים בין-מדינתיים (כמו גם בין-אישיים) יש תמיד יותר משני צדדים המעורבים בו ישירות. יש לנסות לזהות את השחקנים המקומיים, האזוריים והגלובליים, ואת תפקידיהם בזירות השונות.
  • "ביטחון לאומי" אינו מצטמצם רק להיבט הצבאי נטו של מדינה המעורבת בסכסוך. לא פחות חשוב הוא החוסן החברתי ומידת ההסכמה הקיימת בין חלקי האוכלוסייה; החוסן הכלכלי; חוסנה של הדמוקרטיה האזרחית; הישגי החינוך, התרבות והמדע; הקשרים הבינלאומיים של חברה נתונה, מידת התמיכה הבינלאומית שהיא מסוגלת לגייס לטובת עמדותיה, וכיו"ב.
  • בסכסוכים בינלאומיים ובין-מדינתיים יש תמיד יותר מנראטיב אחד. יש חשיבות רבה להכרת הנראטיבים של כל צדדי הסכסוך, ולבדיקה מתמשכת של האפשרות לגשר בין הנראטיבים השונים. אין הכוונה ליצירת נראטיב משותף (זו משימה בלתי-אפשרית), אלא לחיפוש נקודות מפגש ביניהם, שיאפשרו בזמן מן הזמנים הסדרים פרגמאטיים בין הצדדים הלוחמים.
  • לנראטיבים הלאומיים ולמערכת האמונות של כל צד יש תמיד היבטים אידיאולוגיים. ככל שאלה חזקים ועמוקים יותר, כן יקשה למצוא פתרון לסכסוך. יש להבחין היטב בין אידיאולוגיה לפוליטיקה, להחליש ככל שניתן את ההיבטים האידיאולוגיים, ולחתור להסדרים פוליטיים, שבהם כל צד ימשיך מן הסתם להחזיק באמונותיו הרעיוניות, אולם יחפש נקודות מפגש שניתן יהיה לחיות אתן בלי לוותר על עקרונות האמונה, אך גם בלי להפוך את האמונות האידיאולוגיות למקור לעימותים חוזרים ונשנים.
  אלה הם כמה מן הקווים המנחים המתודולוגיים, שלטעמי רצוי שיהיו נקודות מוצא לדיון בסוגיות הסכסוך. מכאן ואילך, יחזיק נא כל אחד בעקרונותיו ואמונותיו. המודעות לכך שגם לצד האחר יש מערכת אמונות לגיטימית, היא שתאפשר לעבור מן הרמה האידיאולוגית לרמה הפוליטית, ולהקל בכך על מציאת הסדרים מעשיים לסכסוך.
  מעבר לכל אלה, המפגש איתכם ואיתכן במסגרת הסמינריון היה עבורי חוויה שיש עמה עונג אישי ואינטלקטואלי. אני מכבד ומוקיר את כולכם, ומקווה שנדבקתם ב"חיידק" המחקרי הקשור בנושא זה, וכל אחד מכם ימשיך להתעניין, בהתאם להעדפותיו, בסוגיות הסכסוך ובסיכויי פתרונן.
  להתראות.