לא משנה כיצד תיגמר פרשת "מסמך גלנט" - דבר אחד ברור: בטחונה של המדינה נפגע, אולי בצורה משמעותית. כאשר הרמטכ"ל והאלופים מקדישים זמן למאבקים אישיים ולחקירות משטרה, זה צריך לבוא על-חשבון משהו - והמשהו הזה הוא שמירת בטחונה של המדינה. כאשר אויבי ישראל רואים את הברדק והגועל שיוצאים מכל חור, זה מן הסתם לא מעציב אותם במיוחד, ואולי אף תורם להרגשת ביטחון-יתר מצידם.
האם הפרשה הזו מצדיקה את הנזק הזה? אפשר לטעון שלא. הרי בסופו של יום מדובר ככל הנראה בלא יותר מאשר מסמך מפוברק, המתאר "תוכנית" שלא הייתה ולא נבראה. אז בשביל זה להכניס את צמרת צה"ל לסחרור קשה כל-כך? בשביל זה לחקור את חברי המטה הכללי? בשביל זה להכתים את כהונתו של אחד הרמטכ"לים היותר טובים שהיו לנו? האם מגיע ל
גבי אשכנזי להיזכר כמי שבימיו התחוללה הסערה, במקום להיזכר כמי ששיקם את צה"ל והנהיג אותו בהצלחה יתרה?
אלו הן בהחלט נקודות הראויות להישמע. למי שיאמר שהייתה חובה לפוצץ את המורסה הזו, של התככים והקנוניות והחתרנות והרכילות, אפשר להשיב: לא מוציאים מורסה בניתוח לב פתוח, ולא מצילים אצבע על-ידי כריתת כל היד.
תארו לעצמכם שהמצב הזה היה נמשך אני סבור אחרת. אני סבור, שחובה לעקור את הגידול הזה, שפשה בלב-ליבו של צה"ל. הרי מה עשה המסמך הזה? גרם לכך שהתנהלות מכוערת ומסוכנת שנעשתה בחדרי חדרים, הפכה לנחלת הכלל. חבל מאוד, כאמור גם מזיק מאוד, אבל באותה מידה - חיוני מאוד.
תארו לעצמכם שהמצב הזה היה נמשך ללא הפרעה. מה היינו מקבלים (ודומה שכבר קיבלנו)? שר ביטחון המסוכסך עם הרמטכ"ל, שמצידו מסוכסך עם כמה מהאלופים, שמצידם מסוכסכים זה עם זה, שחלקם מסוכסכים עם דובר צה"ל, שחלקם מסוכסכים עם קצינים בכירים אחרים, ובקיצור - מלחמת הכל בכל. במצב כזה, המטה הכללי בפרט והפיקוד העליון בכלל, אינם יכולים למלא את תפקידם. חובתם היא לעמוד 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע על הגנת המדינה, וברגע בו הם עוסקים בדברים אחרים - הם מועלים בתפקידם.
לכן, טוב שהדברים יצאו החוצה. אולי עכשיו ייאלצו כל הנוגעים בדבר להתאפס ולקחת את עצמם בידיים. אולי עכשיו הם יקבלו את הזבנג בראש, שיגרום להם להתעורר ולהבין מה עם מעוללים. אולי ההד התקשורתי יביא אותם להסתכל במראה ולגלות עד כמה פניהם התכערו.
סוגייה נפרדת היא מעמדו של גבי אשכנזי. האם באמת יש לבוא אליו בטענות, על שלא עשה דבר כאשר קיבל את המסמך לפני ארבעה חודשים? אפשר בהחלט לומר: הוא לא היה צריך לעשות דבר. המסמך אינו מגלה עבירה פלילית, אינו מגלה שום עבירה משמעתית, הוא אינו חתום ולכן איננו יותר מאשר פיסת רכילות.
גם כאן אני סבור אחרת. אשכנזי היה יכול וצריך לנקוט לפחות בפעולה אחת מבין המגוון שעמדו לרשותו. הוא יכול היה לזמן את
יואב גלנט ולעמת אותו במישרין עם המסמך; בצורה כזו, אפילו אם המסמך היה מקורי - היה גלנט נרתע מלפעול לפיו ברגע בו נחשף. אשכנזי יכול היה לבקש את חוות דעתו של הפרקליט הצבאי הראשי. הוא יכול היה לשלוח את המסמך לשר הביטחון. אך לדבר עליו עם נאמניו במטה הכללי ולשמור אותו בסוד מפני כל השאר, כולל מפני ה"חשוד" (גלנט) - זו התנהגות שאינה ראויה.
כאמור, לאשכנזי בהחלט מגיע להיזכר בזכות הפעולות החיוביות הרבות שעשה בצה"ל. אלא שההיסטוריה לעולם אינה חד-צדדית וחד-ממדית, ולמרבה הצער גם פרשת גלנט תיכנס לביוגרפיה שלו. ניתן רק לקוות, שהיא לא תכתים את המוניטין שצבר בעשרות שנים של הגנה על המדינה.
למרות הכל, אמנון אברמוביץ' פישל תוצאה חיובית של הפרשה הזאת יכולה להיות גם שינוי בדרך מינויו של הרמטכ"ל, כפי שכבר הצעתי השבוע: הקמת ועדת איתור שתבחן את המועמדים ותמליץ על שניים מהם בפני שר הביטחון; הלה יבחר אחד ויסביר לממשלה את בחירתו; כל ההליך יחל שלושה חודשים לפני תום כהונת הרמטכ"ל ויימשך לכל היותר חודש. אם כך יקרה, אולי צה"ל אפילו ייצא מחוזק מהסערה המכוערת בה הוא מצוי.
ועוד הערה: כל מה שאמרתי, אינו גורע כהוא זה מהפאשלה של אמנון אברמוביץ' בעת פרסום המסמך. חשוב לזכור, שאברמוביץ' הציג אותו כמסמך מקורי, ובכך ככל הנראה שגה בענק. אם היה נוהג ביתר ענווה וזהירות, מפרסם את המסמך ומעלה את התהיות לגבי מקורו ותוכנו - היה עושה עבודה עיתונאית מצוינת. אבל היהירות, כמו שקורה פעמים רבות, הפילה אותו.
