ביקורת ציבורית, חברתית, סגנונית ופוליטית על בית המשפט העליון שומע האזרח הישראלי חדשות לבקרים, ואולם הפעם מונח לפניו כתב אישום של ממש - עובדתי, מנותח ומנומק - בדבר אפליה מצד הגוף השיפוטי העליון כלפי עתירות של יהודים לאומיים בענייני קרקעות ביהודה ושומרון. מדובר באפליה לרעה של עתירות של יהודים נגד בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי ביהודה, בבנימין, בהר אפרים ובשומרון, לעומת אפליה לטובה של עתירות ערבים וגופי שמאל שחצו את הקווים אליהם נגד בנייה של יהודים באותם אזורים.
כתב האישום נגד בית המשפט העליון נכלל בחוברת ושמה "על עיוות הדין - בג"צ כמקום מפלטו האחרון של האזרח, האומנם?" שהוציאה לאור תנועת "רגבים". עורכי החוברת הם בצלאל סמוטריץ' ועינת קורמן. מי היא תנועת "רגבים"? מדובר בתנועה ציבורית לשמירה על אדמות הלאום ונכסיו. דרך הפעולה היא מניעת השתלטות לא חוקית על אדמות מדינה ושמירה על כללי מנהל תקין בכל הנוגע למדיניות בנושא הקרקעות של מדינת ישראל.
בשנים האחרונות יש גל של עתירות נגד בנייה בלתי חוקית בשטחי יהודה ושומרון, חלקם מצד ארגוני שמאל וחלקם מצד ארגוני ימין. מדובר בעתירות ראי, שמסתמכות על אותו טיפוס של עובדות והמעוררות אותן שאלות משפטיות. כלומר, לפנינו מעבדה מדויקת לבחינת יחסו של בג"צ לשמאל ולימין. המכשירים המצויים במעבדה זאת הם, בין היתר: מדידת הזמן הניתן לתגובה, מספר הדיונים שהתקיימו, פרקי הזמן שחלפו בין דיון לדיון, הרכב השופטים שמונה לשבת בדין, הוצאת צו-ביניים והוצאת צו-על-תנאי. תוצאות בדיקות אלה הן למעשה גרף שבאמצעותו ניתן לתאר את יחסו של בית המשפט העליון לקבוצה חברתית אחת לעומת קבוצה חברתית שנייה. כאשר רואים סחבת גדולה יותר, פחות רצון לקדם את ההליך לקראת תוצאה, פחות השקעה במינוי בכיר (נשיאת ביהמ"ש) להרכב, פחות צווי-ביניים ופחות צווי-על-תנאי לטובת העותרים - לפנינו מצג של אפליה לרעה בתחום הפרוצדורה.
תחום הפרוצדורה הוא חשוב ואינדיקטיבי. הבה נשווה בנפשנו חדר מיון בבית חולים דמיוני משוכלל, שבו על אנשי קבוצה מוגדרת באוכלוסיה לחכות יומיים עד לבדיקה ראשונית בידי רופא, הם אינם נשלחים בדרך כלל לבדיקת C.T., אינם מקבלים בדרך כלל אישור לבדיקת MRI, נדחקים לסוף התור בחדר הניתוח, מנותחים בידי מתמחים, אינם רואים לעולם את ראש המחלקה ומחכים יומיים שלושה למכתב השחרור. וכאשר הם מתלוננים, אומרים להם: שבו בשקט. טופלתם על-פי הידע הרפואי המעודכן, על-פי שיקולים מקצועיים, במקום שמנוהל על-פי דרישות משרד הבריאות, בידי אנשי מקצוע שהוסמכו כדין, ואם היה פה ושם עיכוב, הרי זה רק מפני שאיזו פקידה שמה את התיק שלכם למטה.
מיהו מר "יומן בית המשפט"? בבדיקה של 14 עתירות שמאל לעומת 13 עתירות ימין, נמצא שמספר הימים לתגובה מקדמית בעתירות השמאל היה 25 לעומת 88 ימי ציפייה בעתירות הימין; צווי ביניים ניתנו כמעט לכל עתירות השמאל ולאף אחת מעתירות הימין; מספר הדיונים שהתקיימו בעתירות השמאל היה גדול פי-ארבעה, ובראש ההרכבים שדנו בעתירות השמאל ישבה הנשיאה
דורית ביניש ביותר ממחצית המקרים.
בעתירות הימין היא לא ישבה כלל. בחוברת עצמה אפשר למצוא טבלאות מדויקות שבהם מנבאים הנתונים על-פי הפרמטרים השונים וכן דיון מפורט בשמונה זוגות של "עתירות ראי" ואלו הן: עפרה לעומת סילוואד, חרשה והיובל לעומת מזרעה אל קבליה, חלמיש (נווה צוף) לעומת ביר זית, רחלים לעומת יתמה, עמונה לעומת חרבתא, נתיב האבות לעומת חוסן, וקריית נטפים לעומת ששת האתרים. התיעוד הוא מרשים, ומובאים גם צילומים המציגים את בתי המידות, במקרים מסויימים ארמונות ממש, שבונים ערבים בלי רשיון, לעומת הבתים הסטנדרטיים, החסכניים, הנבנים בישובים היהודיים. רק למען הצילומים הללו כבר כדאי לעיין בחוברת.
הקריאה בחוברת של "רגבים" מלמדת כי בית המשפט העליון - בלי קשר לתוצאה הסופית - מגלה אי-חשק בטיפול בעתירות הימין שנבדקו, מתעייף מהן בקלות, מתייחס לטיפול בהן כאל חובה בלתי נעימה ומשדר משאלת לב כי אלו לא היו מוגשות כלל. לעומת זאת, עתירות השמאל מעלות סומק בלחייו וממלאות אותו חשק, מרץ נעורים, און ועזוז, אדרנלין וטסטוסטרון.
תגובתו של מנהל בתי המשפט השופט
משה גל היא כי בית המשפט העליון אינו קובע את דרכי פעולתו על-פי הזהות הפוליטית של הפונים אליו, אלא על-פי העניין: מהותו, מידת מורכבותו, מידת דחיפותו, מידת הנזק שעלול להיגרם מאי-מתן סעד זמני (כמו צו-ביניים), רגישות הסוגיה וכמובן הדינים החלים עליה. אשר לנשיאה ביניש אומר השופט גל כי היא אינה קובעת את התיקים שבהם היא יושבת. את זאת קובע יומן בית המשפט, בהתאם לשיקולי עומס ומצבת השופטים, ואין הנשיאה "יד מכוונת" בעניין.
מעניין מאוד מי הוא אותו מר "יומן בית המשפט" המסתורי הקובע בעצמו את דרכי פעולתו? והאם הנשיאה המלומדת, שאולי מסתובבת לפעמים בבניין, באמת אינה מכירה אותו, אולי מפני שמעולם לא הוצגו זה לזו באופן רשמי? והאם באמת אין לה שום השפעה על מה שנכתב בו? אולי הוא בכלל אחד מאותם רפליקנטים מהסרט "בלייד ראנר" (בבימויו של רידלי סקוט) אשר תוכנתו כיצורים אנושיים אי-שם בחלל, הנראים כבני אדם לכל דבר ואשר מרדו ביוצריהם כדי לזרוע הרס בכדור הארץ?
מה שברור הוא כי טענות ההגנה הפורמליסטיות של השופט גל היו נדחות בידי השופט המחוזי גל עצמו, לו שמע אותן מפי נאשם כלשהו באולם משפטים רגיל. בחיוך של בעל מקצוע מנוסה, היה השופט גל שולח מיד את פרקליטיו של הנאשם להביא חומר הגנה קצת יותר עובדתי וקצת יותר רציני. העניין הוא שהנאשם הפעם הוא בית המשפט העליון בכבודו ובעצמו, ומובן שנציגה המובהק של מערכת המשפט עושה לו הנחות.