בימים אלה, בעודנו מציינים 70 שנים לתחילת מלחמת העולם השנייה והשואה הנוראה שפקדה את עמנו בגלות אירופה, דווקא בימים אלה אנו תוהים האם למדנו לקח, האם העולם הפנים את טעויות העבר? יותר מפעם אחת נמצא את עצמנו עונים 'לא'. לנאציזם שהפציע לעולם לפני כ-90 שנים בגרמניה הייתה מטרה ברורה, על-אף שרבים הסתירו פניהם מלראותה, היא הייתה חד-משמעית.
תורת הגזע – העולם יסודר על-פי דירוג וסדר עדיפויות של גזעים, לשחרר את העולם כולו מידי הגזעים הנחותים ובעיקר 'השליטה היהודית' בעולם שזורעת רק הרס... על-פי הנאציזם.
אך לפני הנאציזם, ב-1917, הייתה המהפכה הקומוניסטית של הבולשיביקים ברוסיה. הם ביקשו לשבור את המונופול והשליטה של הבורגנות, 'המעמד המנצל' הם כינו אותו. לשחרר את כבלי העולם כולו מידי 'הניצול הבורגני'.
מעניין, שתי האידיאולוגיות הללו היו כביכול 'שוחרות שלום', הרי מה ביקשו? לשחרר את העולם מ'עריצות'. הראשונה מ'עריצות היהודים' והשנייה מ'עריצות הבורגנים'. מלחמת העולם השנייה הסתיימה במפלת הנאציזם ולאחר כ-40 שנים גם הקומוניזם נפל. אומנם גם היום ישנם עדיין חסידים ברחבי העולם של האידיאולוגיות הללו, המנסים לחדש ימים כקדם.
בשנת 1979, לפני 31 שנה, 6 שנים לפני הולדתי, התרחשה המהפכה האיסלאמית באירן. אני עוד זוכר איך בשנותיי הראשונות כילד קטן ישבתי בליל שבת בסלון בית הוריי והטלוויזיה שממול פתוחה על חדשות 'מבט' בערוץ הראשון, ועל המסך מופיע מצעד מפואר של טילים על גבי משאיות, גנרלים במדים צועדים עם דגלים ואיש מוסלמי אחד משמיע את מילותיו נגד ישראל. אני זוכר את הוריי המתווכחים ביניהם על 'האמת בהצהרות הללו'... והרי העולם ממשיך להתקיים... ותמיד היו שונאים ויהיו עוד... 'אז מה חדש?'. קצת יותר מ-20 שנים לאחר מכן עדיין לא השתנה כלום. ואולי כאן יש משהו שמעורר תהייה. האם למד העולם משהו במהלך השנים? האם ניסה להפיק לקחים בכלל...?
לאחר שבגרתי והתחלתי ללמוד מעט, הבנתי דבר, שנדמה כאילו דיפלומטים מכובדים עושים עצמם כלא מבינים, הבנתי כי המהפכה האיסלאמית לא הייתה מהפכה נקודתית; אומנם בזמנו כן, אך האידיאולוגיה האיסלאמיסטית של מנהיג המהפכה ח'ומייני היא אידיאולוגיה השואפת להרחיב גבולותיה אל מעבר לאירן עצמה. היא אינה שונה מכל מהפכה רדיקלית אחרת בהיסטוריה האנושית, בייחוד בעת החדשה. הסתכלו על הנאציזם והקומוניזם. אותם תסמינים, אותן שאיפות, אותה פנאטיות בלתי רציונאלית שאליה יכול להגיע האדם באי-יכולתו ובאי-רצונו להיות מפוכח, להסתכל על המציאות ולשאול שאלות נוקבות.
תקופה קצרה לאחר המהפכה האיסלאמית באירן, בסיוע של 'משמרות המפכה' האירניים, הוקם ארגון חיזבאללה, המודל והאידיאל של אירן לייצוא המהפכה האיסלאמית מחוץ לגבולות אירן. השאיפה האירנית היא התרחבות, ליצור הגמוניה במזרח התיכון, ליצור מאזן אימה בין האיסלאם למערב, להיות למעצמה - לא רק אזורית אלא עולמית, להוריד את המערב על ברכיו. בינתיים זה עובד להם לא רע בכלל.
נדמה כי 'העולם החופשי', הדמוקרטיות, עדיין לא למדו דבר. עדיין לא השכילו להבין את עוצמתם של רוע ופנאטיות הנתקלים ביד משי רכה שלא יודעת כיצד לרסן את העומדים מולה. משול הדבר לילד "בלי אופי שגוזלים מידיו צעצוע ונשאר מבולבל ומחייך" (לפי מילותיו של אלתרמן). או שאולי המצב חמור יותר - אולי ברצונו של העולם להעלים עין, כי "הנה יש מי שיעשה את העבודה עבורנו בלי שניאלץ ללכלך את הידיים..." כולנו רוצים להאמין שאין זה כך.
לפי דיווחים של הימים האחרונים, הכור הגרעיני בבושהר "הוטען במוטות דלק גרעיני". על-פי מביני דבר זהו הצעד המשמעותי לקראת הפעלתו המלאה והאקטיבית של הכור הגרעיני הראשון באירן שיאפשר לה להצטייד בנשק גרעיני. האמריקנים אומרים לנו כי ייקח לאירן לפחות שנה עד שתוכל לגשת לבניית נשק גרעיני, הדיווחים הישראלים מספרים כי הזמן הוא קצר יותר. אך בינתיים אין תגובה. ישנם גורמים גם שאומרים כי הזמן היחיד לפעול נגד תוכנית הגרעין האירנית הוא לפני תהליך זה, כיוון שלאחר שמכניסים את הכור לתהליך מוטות הדלק הגרעיני כבר מאוחר מדי לבצע תקיפה, משום שהנזק הסביבתי יהיה גדול ובממדים רחבי-היקף. אך עדיין העולם נאלם לנוכח ההודעה המרעישה.
השאלה התמוהה שעולה היא - האם באמת משנה מתי תהיה לאירן האפשרות לבנות נשק גרעיני? הרי שהאידיאולוגיה האיסלאמיסטית הקיצונית של אירן היא הבעיה, המשטר הרדיקאלי באירן הוא הבעיה. וכי צריך עוד סיבה להכריז על משטר זה מלחמת חורמה?!
במלחמת העולם השנייה ארה"ב הותקפה על-ידי היפנים בפרל הארבור והבינה שהיא לא יכולה להימנע מהנייטרליות שהיא דגלה בה רק כדי להימנע מהמלחמה, היא הבינה כי האיום של ציר הרשע דאז הוא גלובאלי, לא נקודתי, והכריזה "מלחמה למען החירות והחופש"; משפטה המפורסם של ארה"ב היה "חירות או מוות". אבל הנה היום, כשאנו קרבים לציון 9 שנים לאירועי ה-11 בספטמבר, אותו יום שהבינה ארה"ב כי שוב היא נתונה תחת איום של רדיקאלים ופנאטים, דווקא כעת, בוחרת בעלת הברית הגדולה שלנו להעלים עין. נראה כי כמו שאנו סובלים מ"משבר המנהיגות" כך גם בארה"ב מתקשים מנהיגים לקבל החלטות מכריעות, אך כמו אז גם היום – מדובר בחירות העולם כולו, כשכרגיל העם היהודי נמצא בחזית המאבק.
הפצצה האירנית היא רק טריגר, היא איום גדול על מדינת ישראל אבל לא רק. היא האמצעי הטכנולוגי של המשטר האיסלאמי-רדיקאלי למימוש אידיאולוגיית הטרור שלו. היא לא באמת האיום המרכזי כמו החשיבות של מי מחזיק בה, גם בלעדיה - אירן האיסלאמיסטית מהווה איום לעולם החופשי. היא הראש המרכזי של הטרור, היא ראש התמנון השולח את זרועותיו בדמות החיזבאללה, החמאס והג'יהאד העולמי בעירק ובעולם כולו. לכן יש לגדוע את ראש התמנון ולא להתעסק רק עם זרועותיו, ואת זאת הרי כולם מבינים.
מקיאוולי כתב פעם: "אין דרך להימנע ממלחמה; ניתן רק לדחות אותה לתועלתם של האחרים". וגם: "עלינו להחשיב כטוב את הפחות גרוע". דחיית המאבק בראש תמנון הטרור, השולח את ידיו לכל עבר, מביאה בינתיים תועלת רק לרדיקאלים, ומבחינת כל העולם, לא רק מבחינת ישראל, הפחות גרוע הוא מאבק ברשע האנושי ולא המשך עצימת העיניים שתעלה ביוקר ותביא לרע מכל.
