בשבוע שעבר העליתי כאן הצעה לטוקבקיסטים ולמערכת המגזין (במאמרי "הזמנה לטוקבקיסטים", 16.8.10), לזמן פגישה עם טוקבקיסטים ימניים הנוהגים להגיב על מאמרים במגזין זה.
המניע להצעה היה בראש ובראשונה סקרנות שלי, להיפגש עם אחדים מהכותבים. חשבתי, ואני עדיין חושב, שפגישה רגועה יכולה להבהיר לשני הצדדים תובנות חסרות. גם סברתי שהטוקבקיסטים ברובם ישמחו על ההזדמנות להיפגש ולהתריס בפנינו את הביקורת החריפה שלהם. וזה בסדר. הזדמנות לבעלי האנרגיות הטורחים לכתוב ולפרסם.
להפתעתי, הטוקבקיסטים הימניים שהגיבו למאמר זה, רובם ככולם, שללו פגישה כזאת. כיוון שכך, כנראה לא תהיה לי הזדמנות לשוחח איתם פנים אל פנים. לכן, אני רוצה לסמן איך חשבתי להציע לנהל את הדיון בינינו, לו היה מתקיים:
בתחילה, חשבתי להציע, נדון ונלבן את מה שקרוי "תמונת עולם" - מהי תמונת העולם של השמאל, ומהי תמונת העולם של הימין. במילים אחרות, מה הוא שמאל ומהו ימין, מהו שמאלני קיצוני ומהו שמאל אסטרטגי, מהו ימין אזרחי ומהו ימין לאומני, וכיוצא בזה. אחרי שנבהיר יחד, וודאי לא נגיע להסכמה, אבל נדע על מה מדברים.
לאחר קטע זה הייתי מציע שנדבר על הנושא האסטרטגי של המדינה. כל צד יבהיר איך הוא רואה את המצב האסטרטגי, וישרטט את הצעותיו ותוכניתו להתמודד עם המצב האסטרטגי.
בקטע הבא נעלה את בעיית הבעיות: מדינת יהודים או מדינה דו-לאומית. במילים אחרות, באיזו מדינה וחברה אנחנו רוצים לחיות. כאן נלבן את השאלות מה זה ציונות ומי הוא פוסט ציוני, ונעלה לדיון את השאלה האם יש להבחין בין פוסט ציוני של דיבורים - כמו של כמה שמאלנים קיצוניים הכופרים בזכות העם היהודי לריבונות במדינתו, לבין פוסט ציונים של מעשים - הבונים מדינה דו-לאומית.
הייתי מציע, לו הפגישה הייתה מתקיימת, שננסה להסכים על הדבר הבא: מי משני המחנות האלה מסכן את מדינת היהודים - הדברנים, או המתנחלים ותומכיהם המוליכים בוודאות למדינה דו-לאומית. היינו צריכים להתלבט יחד בשאלה של ההאשמה החוזרת: מי בפועל - לא בדיבור אלא ממש בפועל, במעשה - קרוב יותר לערבים: אלה שמוליכים למדינה דו-לאומית, או אלה שרוצים להיפרד מהם.
במהלך הדיון החופשי יכול היה כל אחד לשאול את שאלותיו. אני, למשל, הייתי שואל את הטוקבקיסטים מדוע זה כל ראשי הממשלה הימניים, כשהגיעו לשלטון, עשו את ההיפך ממה שאמרו ונשבעו כל חייהם, ואיך קרה שמלך המתנחלים, שרון, הוא שפינה אותם מעזה, ואיך קרה שבגין הרס את ימית. והטוקבקיסטים יכלו לשאול אותנו שאלות רציניות שצריך לשאול את מי שמוכן לפשרה עם הפלסטינים: איך תבטיחו את הביטחון? ולא פחות חשוב מזה, איך תבטיחו שהשלום יביא רווחה לא רק לעליונים אלא גם לעמך? ומה יהיה עם ערביי ישראל? וכיוצא בזה.
דיון כזה מחייב להשתחרר, לפחות למשכו, מדעות קדומות וסטיגמות. אלה יוכלו לחזור חזק יותר, או כמקווה חלש בהרבה, לאחר ההתכנסות.
אני מניח שלו היו הטוקבקיסטים נענים להזמנה, היה הדיון מתפרס על שתיים או אף שלוש פגישות.
אך כאמור, הטוקבקיסטים הימניים, רובם ככולם, העדיפו לשלול פגישה שכזאת. חבל.
