פרופ'
רבקה כרמי הנכבדה,
שמי גיל אלוש, בוגר המחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב משנת 2001. כיום אני חי עם אשתי ובני בשיקאגו, ארה"ב ועוסק בתחום הפיננסי.
כבאר-שבעי, בן למקימי העיר ובוניה, משפחה ברוכת-ילדים ממעמד הפועלים, לימודיי באוניברסיטת בן-גוריון היו מפסגות חיי במספר רבדים. אני נושא בגאווה ובכבוד את שמה של האוניברסיטה לכל מקום אליו אני הולך, מדרבן סטודנטים זרים להשתתף בתוכניות החילופין שהאוניברסיטה מציעה, תורם מזמני ומכספי לקידום שמה בקהילה בה אני חי ושותף לפרויקטים לקידום סטודנטים נזקקים.
עוד בתקופת לימודיי באוניברסיטה, חשתי מועקה כאשר לא אחת חבריי ואני נאלצנו לתת הסברים לפשר התנהגותנו ה"לא נאותה" בקמפוס. ההתנהגות הלא נאותה הסתכמה בכך שנשאנו את דגלי ישראל בין כתלי הקמפוס בימים של סערות פוליטיות והתקוממות פרועה מצידם של חבריי לספסל הלימודים ממוצא ערבי בניצוחם של מסיתיהם, חברי הכנסת בשארה, כנעאן וחבר מרעיהם.
לאחרונה, ובקצב מתגבר, אני מוצא את עצמי מנסה להסביר מה קורה באוניברסיטה שאני כל-כך אוהב, שהפכה להיות מקלט ומחסה לשונאי ישראל ולעוכריה.
בשפתם המסיתה, השטחית והמניפולטיבית, יוצאים בכירי המרצים בהצהרות מזיקות והרסניות, בעודם מתכסים תחת ההגנה האקדמית מהאוניברסיטה שאותה הם מנסים לקעקע בשקרים.
בשבוע האחרון התוודעתי לכך שבמחלקה לממשל ובמחלקות נוספות מתקיים משטר דיכוי נפוטיסטי, שלפיו רק לסוג מאוד מסוים של דעות יש מקום רצוי בסגל ההוראה. העובדות הוצגו בצורה ברורה על-ידי הארגון הציוני "אם תרצו", אליו התוודעתי רק לאחרונה.
לצערי, פרופסור כרמי הנכבדה, תגובתך למכתבם המכובד הייתה אי-תגובה. היו מבין דוברייך שכינו את הארגון "ארגון ימין קיצוני", כאילו שבשקר זה יש לעקר את הטענות הלגיטימיות שהם העלו. הזחיחות ה"מפוררת" שנקטת בה, ההתעלמות ממי שאינו ראוי להתייחסותך, כפי הנראה, הייתה לקש ששבר את גבי. בכוונתי להמתין בסבלנות לתגובה רצינית יותר, שתטפל בריקבון השמאלני שפושה באוניברסיטת בן-גוריון או לפחות תיתן תגובה מלומדת. אולם, אם חוסר התגובה, ההתנשאות וכינויי הגנאי ל"אם תרצו" יהיו תחליפך לתגובה, אין בכוונתי לנהוג כתמול שלשום.
הצטרפותי ל"אם תרצו" כבר אינה תלויה בספק ואני מתכוון לכוון לארגון הציוני הזה את חבריי ואנשי הקשר שלי מהקהילה בשיקאגו. אעשה כל שביכולתי ובמסגרת החוק, כדי להניא תורמים מלהיות מעורבים בפרויקטים שקשורים באוניברסיטה שכל-כך אהבתי. אקים קול גדול שישמיע את לחשי השנאה שיוצאים חדשות לבקרים מהאוניברסיטה שכל-כך קידמתי ואנסה להשפיע על מי שאוכל לנתק את קשריו עם האוניברסיטה שכל-כך איכזבה אותי.
הטפות על זכות הדיבור כבר שמעתי, רק מי שרוצה לזלזל באינטליגנציה של אנשים כמוני ישתמש בטיעון הזה כדי להגן על חבורת רקובים שדואגים שרק קולם יישמע. בכוחך להחליט על הכיוון שהמוסד המפואר שאת אמונה עליו יפנה אליו - לניוון או לפריחת דעות ורעיונות.
בכבוד רב,
גיל אלוש
