כמו צופי טלוויזיה אחרים ראיתי השבוע את הפיילוט של הרכבת הקלה בירושלים. פיילוט אמיתי, לא טלוויזיוני. מראה לקוח מחזיון הנביאים, שגם אם לא צפו אותו במדויק, בטח רמזו לו באחד מהפסוקים הניתנים לפרשנויות. ברחובות ירושלים היפה טסה לה רכבת קלה, בוהקת בקרונות חדישים ונוחים, בראש חץ מוביל בעיצוב אארודינמי, מחליקה לה על גבי פסים עולה ויורדת.
מושבים נוחים, מהירות, מראה נפלא של העיר מחלונות זכוכית ענקיים. בקיצור, כמו שהגיבו תושבי ירושלים - "כמו באירופה", נסיעה נעימה וחלקה. חצי שעה להגיע מקצה אחד של העיר אל קצותיה. הרבה תחנות, בקיצור משהו דומה למטרו של פריס הכי חדשני ויעיל.
נזכרתי בבדיחות שלנו, כבני נוער תל אביביים כאשר פגשנו צעירים בני גילנו מירושלים, בשנות הששים, השבעים וגם השמונים. התל אביבים התנשאו תמיד על הירושלמי התמים. הירושלמי בעינינו היה פרימיטיבי נחות "שהולך לישון בשעה חמש וחצי בערב, אחרי "ערב חדש". בירושלים בתי הקולנוע היו מיושנים וגם הסרטים, אז התנשאנו על הירושלמים. בקושי היו בירושלים כמה בתי קפה (נכון, מיתולוגיים... אבל מי שם לב לזה בתל אביב), מעט מאוד מועדונים, סלנג ארכאי. הירושלמים היו במגננה למרות שהיה להם תמיד מה לענות.
עברו שנים. מדינת ירושלים ומדינת תל אביב התבצרו כל אחת בעמדתה וסגנונה. ירושלמי זה אופי ותל אביבי זה סגנון. ירושלים קצת מיושנת-אוטנטית-היסטורית-קדושה, אבל אנחנו התל אביבים הולכים עם האף בשמים, עכשיו יש לנו גם מגדלים, אז זה קל יותר (והרבה יותר יקר), עיר הנדלן, חוף הים, הנמל, התחנה, יפו, עוד נדלן, מסעדות, שדרות משופרות, אופניים, בתי קפה, מאות פאבים, ליברליות, פילהרמונית, הבימה - רחמנא ליצלן, אופנה, תל אביב בת מאה ואחת. נווה צדק מתחרה בשכונות ירושלים ומסעדת מחנהיודה בכול המסעדות של תל אביב גם יחד.
השבוע נפל דבר. לא רק שפתחו את מוזיאון ישראל החדש בהשקעה בשיפוצים של מאה מיליון דולר, מוזיאון השוכן לו על גבעות היסטוריות, בנוי לתפארת כמילה האחרונה באדריכלות מוזיאונים, הרמוני ונוח, מכיל יצירות אמנות מפעימות, חללים רחבי ידיים תאורה מושלמת. מוזיאון שמעניק גאווה לכל אזרח ירושלמי וישראלי. במקביל, עבור תושבי ירושלים הלא מפונקים, מזה דורות, והתיירים הרבים העולים לעיר הקודש רכבת קלה מודרנית וחרישית תחליק לה בתאריך יעד באפריל 2011. הרכבת שנבנתה בדם ויזע אכן תביא את הנוסעים למחוז חפצם במהירות, בזול, (ששה וחצי שקלים לכרטיס משילוב רכבת פלוס אוטובוסים) מבלי שיזיעו, בלי שימתינו בשמש ובגשם. אנשים יוכלו להגיע לעבודה מהר, נקי, מדויק, מבלי לבזבז אנרגיה. יגיעו לפגישה כאילו יצאו זה עתה מחדר האמבטיה לאחר שהתלבשו כראוי, מגוהצים ומסודרים. הפעם זה נראה אמיתי ולא בלוף, לא תרגיל בחירות, לא קומבינה ולא "עבודה בעינים". באמת חפרו מסלולים הוסיפו כבישים, גשרים, גרמו סבל ארוך שסופו לא נראה לתושבים, אף אחד לא האמין, כמו שאי-אפשר להאמין לפוליטיקאים בישראל ובכול זאת ,כנראה, שהפרויקט אכן נולד ובקרוב יתחיל, אחרי שנשפשף את העיניים וננקה את זגוגיות המשקפיים, פשוט נעלה במדרגה הנוחה אל הקרונות הירושלמיים ופשוט ניסע, כמו באירופה, כמו בטאיוואן, בסין, בדובאי וכו.
אז ברכות לירושלים ותושביה. אפריל 2011 זה ממש עוד מעט. ואנו התל אביביים עם הבדיחות שלנו על ירושלמים, בדיחות שזקנן ארוך, יכולים רק לצחוק על עצמנו. לצחוק ובעיקר לבכות, שלא השכלנו לבחור לנו ראשי עיר מתאימים, שהיינו אדישים מדי שלא הפגנו, שלא דרשנו רכבת תחתית (קלה) ויהי מה, שסמכנו על שרי התחבורה, ראשי העירייה,
לב לבייב שתמיד מצליח להכשיל אחרים ולשלשל עוד כסף לכיסו ועוד כל מיני אינטרסנטים. שכר עתק של כשני מיליארד שקל נשפך חופשי, במשך 4 עשורים, כספי הארנונה ועוד מיני כספים ציבוריים של התל אביביים. הכסף, חלקו נמצא היום בכיסי היזמים, בעלי התפקידים, חברת נט"ע ועוד אלפי אינטרסנטים, חלקם נוכלים וחלקם לא יוצלחים שלא מתאימים לתפקידם...
אנו התל אביביים צריכים עכשיו לפקוח עין, להיות יותר אסרטיביים, מעורבים, לדרוש דין וחשבון, שקיפות, דוחות קבועים. זאת כדי שנכדי יוכלו לנסוע בתל אביב ובגוש דן ברכבת נוחה כמו באירופה, טיוואן, סין, יפן ולפחות כמו בירושלים. אנחנו נמשיך להיתקע בפקקים, נגיע לפגישות עייפים, מאחרים ומאובקים, לא נגיע לירושלים ברכבת ישראל-כי אין דבר כזה. נאחר לכל מקום ונחפש חניה.
כנראה שלא נלחמנו מספיק על זכותנו לרכבת תחתית-קלה בתל אביב.
