זוכרים את אותו אדם אשר הגיע להתלונן אצל רבו כי כלו כל הקיצין וביתו הקט והדל אינו מספיק עוד להכיל את כל משפחתו? ובכן, בסיפור הזה ייעץ הרבי למתלונן להכניס עז לביתו הקטן וכאשר נרעש המתלונן שהרי מצבו יוחמר מונים רבים, אמר הרבי, כך תעשה, ללא ויכוחים. לאחר-מכן הורה הרב למתלונן להוציא את העז מביתו. המתלונן הגיע שוב לרבו והודה לו נרגשות על כי כעת רווח לו עקב המקום הנוסף הנרחב שכעת עומד לרשותו.
זה המשל; והנמשל? הנמשל הוא נושא הדמוקרטיה הישראלית, או יותר נכון - הדמוקרטיה הישראלית שהפכה קלוקלת ובלתי ניתנת לחיים נורמליים בעבור מרב הציבור, והרי ידוע כי גזרה שהציבור אינו יכול לעמוד בה דינה להתבטל. הנמשל הוא אנו כולנו, ועל כך בהמשך.
בניגוד למקובל לחשוב, הרי שהדמוקרטיה כצורת ממשל אינה מיקשה אחת. לא הרי הדמוקרטיה האירנית כדמוקרטיה הישראלית, ואלו - אין להשוותן לדמוקרטיות השווייצרית או השוודית, בעוד אלו שונות מאלו האמריקנית והבריטית, וכן הלאה והלאה.
השוני נעוץ בהקשר. קיימים אומנם עקרונות-יסוד דמוקרטיים משותפים שאינם תלויים לכאורה בזמן, במקום ובהקשר כגון
חופש הביטוי, העיסוק, התנועה והשוויון לכל, אשר מהווים אקסיומות דמוקרטיות היפות לכל מצב שהוא, יהיה אשר יהיה. אך מעבר לכך, שונות דרכי השלטון הדמוקרטי בהתאם למדדים משתנים - כגון מצב גיאו-פוליטי, מצב ביטחוני קיומי, העדפות לאומיות, העדפות תרבותיות וכדומה. וכך, אין דינה של מדינת ישראל הדמוקרטית הנתונה עדיין לאיום קיומי, אשר המיעוט הערבי מחפש דרכים לפוררה מבפנים, אשר כ-3%-5% מתושביה היהודים הינם שוטמי-ישראל ואוטו-אנטישמים, חלקם מוצהרים וחלקם עדיין בארון - לדמוקרטיה השבדית לדוגמה (עלינו לסייג: השוודים עומדים להידמות לנו בתוך 20-10 שנים עקב הכיבוש האיסלאמיסטי הזוחל בקרבם).
מכאן, למרות "האקסיומות (קבועות - בעברית) הדמוקרטיות" לעיל, הרי שמדינות שונות יצרו מערכות כללים והתנהלות שונה בדיוק לאותן אקסיומות דמוקרטיות "מקודשות" - לאמור, חופש הביטוי, העיסוק, התנועה והשוויון לכל.
בניגוד לארצות הים, בהן השכילו הלאומים ליצור את השיקול בין "הקבועות הדמוקרטיות" ולהתאימן באופן מושכל להעדפותיהם הלאומיות המיוחדות ולתנאים הסביבתיים בהם הינם שרויים, הרי שלא כך קרה במקומותינו.
הסיבה הנראית לעין היא שהותנו רבת השנים ויציאתנו מהגלות, בעוד שזו עדיין בעליל לא יצאה מעמנו.
החיים היהודיים בתפוצות התאפיינו בפלפול, בספקנות, בוויכוחים מפרים ומעמיקים אינסופיים בכל נושא המעניין את הקהילה. תמימות-דעים קהילתית מעולם לא שרתה בתפוצותינו. בניגוד ללאומי ארצות הים אשר בנו את משטריהם בדם, ביזע ובדמעות תוך ניסוי וטעייה בלתי פוסקים, לעיתים בהצלחה ולעיתים תוך כישלונות מחפירים - הרי אנו, העם היהודי, אין לנו מסורת שלטונית מאחורינו; אנו אך ברישא של הדרך לבנות תרבות שלטונית אשר תהיה תואמת לתנאינו הסביבתיים, כאשר עדיין אף לא החילונו ליצור תרבות שלטונית דמוקרטית מתחילתה.
מצב זה מהווה אנומליה מסוכנת מאין כמוה לכל מדינה שהיא ובפרט למדינת ישראל, הנאלצת לעמוד על נפשה מדי יום ביומו. מחד-גיסא - הפלפול, הספקנות והירידה לפרטי פרטים של סוגיות שונות יצרו ייחוד הקרוי כיום "הג'ניוס היהודי", שעקבותיו ניכרים ברחבי העולם במצוינות העיונית והמדעית היהודית. מאידך-גיסא - מצוינות זו תואמת בעיקרה לעם הנמצא בתפוצות שונות ולא לתלכיד עם היושב בארצו כלאום. אנו לא השכלנו למזג את המצוינות השכלית הנובעת מפלגנות אינטלקטואלית מפרה, עם אורחות שלטון תקפות לאזורנו ולמצבנו הגיאו-פוליטי.
רמת הפלגנות, חוסר הליכוד הפנימי, אמור אף שנאה מזוקקת בין פלגים ואידיאולוגיות יריבות - הינם סימן ההיכר של הדמוקרטיה הישראלית. כבצבת ברזל, נחנקת הדמוקרטיה שלנו תחת אצבעות חמדניות של דורשי טובת עצמם, והזיות אידיאולוגיות פרועות של מחפשי סיפוק אישי בלבדי. הדמוקרטיה הישראלית יצרה טריטוריות וירטואליות בתוך מדינת הלאום, אשר מקעקעות את יכולת השרידות שלה ואפשר שיורידו את מדינת הלאום על ברכיה.
כל צופה בלתי-משוחד יבחין בנקל כי השלטון אינו מצוי בידי אלו אשר להם הוא נועד, דהיינו - העם ונציגיו בכנסת ובממשלה. השלטון במדינת ישראל נתון לאמיתו של דבר בידי חונטות אליטיסטיות אשר מנהלות את חיינו לכל דבר ועניין מאחורי הקלעים. המדובר הוא בשלטון מערכת המשפט, המערכת הציבורית החד-אג'נדתית, התקשורת ושלטון האקדמיה.
המאפיין את כלל הסקטורים הללו הוא העובדה כי הם לא נבחרו לתפקידם על-ידי הריבון - הוא העם; הם פועלים במערכת חוקים ותקנות 'חוץ-שטח' הנמצאים הרחק מהנורמה הדמוקרטית הציבורית. הם אינם חייבים דין וחשבון לאיש, ואין מוטלת עליהם כל ביקורת ולא אחריות שהיא במידה שכשלו והכשילו.
דומה שאנומליה זו הולכת ומעמיקה, הולכת ומחריפה. הסקטורים האליטיסטים הללו רואים בשליטתם על כלל האומה חלקת אלוהים הקטנה שלהם, אשר הוענקה להם בזכות ומסרבים לוותר עליה, יהי אשר יהי.
מאחר שהדמוקרטיה שלנו איבדה את הבלמים והאיזונים ומאחר שמערכת המשפט במדינת ישראל היא הבלם, המחסום שאינו מאפשר חזרה לאורחות שלטון תקינות, כך שנוצר מעגל אימים סגור שאין ממנו מוצא, חד גדיא אמיתי; הסיכוי כי נוכל במסגרת הקיימת להביא מזור לחיינו הציבוריים קלוש ושואף לאפס באשר אנו נמצאים במילכוד, שלטון המשפט מונע חיים תקינים ודמוקרטיים אך קיעקוע מערכת המשפט יביא לאותה התוצאה.
כאן עלינו לחזור לאותו משל הרבי והעז מהרישא למאמר. כל "פעולה" מביאה בעקבותיה "תגובה" וכך, עלינו לשקול בכל הרצינות הראויה, להשעות באורח וולונטרי, מוסכם ובר-פיקוח את ההליך הדמוקרטי הישראלי שהפך קלוקל ומובילנו לחורבן, להשהותו למשך תקופה קצובה, נאמר לתקופה של חמש קדנציות דמוקרטיות, דהיינו - 20 שנים, אשר בהן ישרור במדינת ישראל משטר "יחדני" אשר יהיה כפוף לחוק יסוד מיוחד וייתן סמכויות למצער בלתי-מוגבלות (תוך תנאים מסוימים) ל"מערכת יחדנית", אשר תהיה על-מפלגתית וכל מטרתה תהיה אחת: להכין, להסב ולשקם את השלטון הנאור במדינת ישראל. במסגרת זו יועמק החינוך ליהדות, לציונות ולמוסר יהודי. יועמק הדבק המלכד את חלקי העם, הפלגנות שכה אופיינית לנו תושעה למשך אותם שני עשורים, אם לא בטוב אזי ברע.
לחילופין - אין לשלול מעבר זמני כנזכר לעיל לשלטון של "סנהדרין יהודית" אשר תשלוט בתבונה ובחוכמה בהתאם לחוכמת דורות היהדות ומוסרה, נוסח סוף האלף האחרון לפני ספירת הנוצרים וראשית האלף הראשון לספירה, אך עם סייגים שלטוניים ובמגבלות ציבוריות תחיליות מוסכמות, לתקופה קצובה כאמור לעיל. הסנהדרין תהווה מוסד "יחדני" מוסמך, העליון על ממשלת ישראל, אשר תהיה כפופה להחלטותיו.
כפי שמתנהלת מערכת המשפט, שהפכה למערכת משפחית המדירה במקומותינו את מרב הציבור מצדק ומשוויון לפני החוק, מערכת החינוך האקדמי המשליטה אג'נדה חד-צדדית כוחנית ומעוותת על ילדינו, מערכת תקשורת מוטה חריפות לכיוון אחד ומדירה, הלכה ולמעשה, את מרבית הציבור מפתחון פה - הרי לעומת כל אלו נראית מערכת המוסר והצדק היהודים כמערכת-על ראויה בהחלט.
ושוב לחילופין - קיימות גם שיטות נוספות לשינוי המצב הפוסט-דמוקרטי הבלתי-נסבל הקיים, כגון: שינוי שיטת הבחירות לשיטת בחירות אזוריות ואישיות כמו גם שיטות חלופיות דומות אחרות, אך אין זה סביר כי השיטה הפוליטית המשותקת כליל במסגרת הדמוקרטיה הישראלית הנוכחית, מסוגלת לחזור לעשתונותיה ולשנות רבות בדרך התנהלותה הנוכחית. הלוואי שיכולים היינו לשנות דרכינו במסגרת השיטה הקיימת, שהרי הכל עדיף על הנאמר כאן, אך להוותנו זהו חלום באספמיה.
מצב הדמוקרטיה הישראלית כיום מורה כי במוקדם ולא במאוחר יעבור על מדינת ישראל מהפך טוטליטרי, חד-צדדי, מחטף מהפכני כוחני אשר לא יהיה לרוח ולטובת הציבור והעם, וכך - יש לשקול ברצינות להקדים תרופה למכה ובאורח רצוני וולונטרי ולתקופה מוגבלת ותחת בקרה, ליצור אותו מצב, אשר לא ייצא משליטה.
אפשר שבאבחת מבט נראה השינוי האמור לעיל לכאורה אוטופי ואף הזוי, אך במחשבה נוספת, מחשבה נוספת רבה ועמוקה - אפשר שיימצאו נקודות-זכות רבות לדרך החדשה. ניתן לראות בגישה זו אנלוגיה הגורסת כי כאשר רשות מקומית או עירייה כלשהי קורסת, מכנסים אנו ועדה "יחדנית" קרואה, עצמאית ובלתי-תלויה-פוליטית, לנהל את המקום עד שהתושבים יתעשתו ויוכלו לנהל עצמם במו-ידיהם. ניתן כמו-כן לראות בדרך זו את 'הדמוקרטיה המתגוננת' אשר נלקחת, בלית ברירה, לקיצוניות חדשה, עד לרגיעה.
נזכור כי אותן סיבות ממש הגורמות כיום למדינת ישראל להידרדר במדד הדמוקרטיה תוך פלגנות מסכנת-קיום, אלו הן הסיבות שבסופו של יום גרמו לחורבן בית ראשון ושני, והפיצו את עמנו לכל רוחות השמים לגלות בת אלפי שנים חוצה לארצו. אלא שאז, בימים ההם, לא היה מי שיעצור בעד התהליך הזה מלהתרחש. נקל לשער כי במידה שהיה שלטון "יחדני" נאור ונחוש על מדינת היהודים המקראית, עם ישראל היה שוכן ברצף היסטורי במולדתו עד היום.
השבת המשטר הדמוקרטי לחיינו לאחר 20 שנות השעיה (תן וקח), יחזיר את כולנו, ובוודאי את עתיד בנינו ונכדינו, לאיזונים הראויים. לפתע נכיר ונעריך את הטוב שהמשטר הדמוקרטי יכול להשפיע על חיינו וקרוב לוודאי כי לא נפעל שוב כה בפזיזות ובחוסר אחריות לקעקעו כפי השורר היום. הנה כי כן, בכך נוציא מחיינו את ה"עז" לעיל מ"משל הרב" ורווח לנו. בעשותנו זאת נחזיר לדורות הבאים אחרינו את הסיכוי לשרוד בארצם.
האם אנו בנויים מהחומר המסוים והמיוחד הזה אשר יאפשר לנו לעשות את השינוי לעיל ולחזור לעשתונותינו? ימים יגידו.