אורי ריכטר, מומחה לדיווש ומבעלי רשת האופניים המובילה "רוזן ומינץ", הנחשב לאוטוריטה בנושא, מבהיר כי יש נהגים שאינם מכירים את חוויית הרכיבה ומתקשים משום כך להבין שלא תמיד יכול רוכב האופניים להבחין בסכנות האורבות לו, חרף שלושה משתנים עיקריים:
- חוסר-יכולתו לזהות סכנות המגיחות מאחוריו;
- מהירות-תגובה איטית של המדווש, בשונה ממהירות התגובה של נהג כלי הרכב;
- ועייפות, כמו גם מאמץ פיזי, שמונעים מן המדווש ראייה כוללת של המתרחש בדרך.
ובכל זאת, רואה ריכטר ברכיבה על אופניים תרבות ירוקה על כל משמעויותיה; היא מפחיתה באורח משמעותי שימוש בכלי-רכב בתוך הערים ובד בבד מהווה הזדמנות מאין כמוה לשמירה על פעילות גופנית. מסתבר שמשפחות רבות גם מגלות תוך כך את חוויית הרכיבה המשפחתית כהזדמנות מצוינת לבילוי איכותי משותף, שהופך אט-אט לאורח-חיים של ממש.
הצרה היא שבמקביל להתפתחותה של תרבות הרכיבה בארץ, עלה גם מספר הנפגעים מבין הרוכבים כתוצאה ממפגש עם כלי-רכב ממונעים, כאשר המקרה המתוקשר שביניהם הוא תאונת ה"פגע וברח" המזעזעת, שבה
נהרג שניאור חשין, בעת שרכב על אופניו בשולי כביש מהיר. למרבה הצער מדובר בענף-תחבורה שהולך ונצבע בצבע אדום וחדשות לבקרים גם גובה נפגעים רבים בשל טעויות-אנוש, שאת רובן ניתן בהחלט למנוע.
על-מנת לתקן את המעוות, ממליץ ריכטר להגביר את האכיפה ואת ההרתעה, אך בעיקר לאמץ תרבות-רכיבה הולמת, שבה נהגים, הולכי-רגל ורוכבי-אופניים יבינו איש את מגבלותיו של רעהו.
