ניתן להציע הסבר נוסף, המקשר פסוק זה לא למה שנאמר אחריו אלא למה שנאמר לפניו. שם מצווה משה להקים אבנים גדולות בהר עיבל ומוסיף: "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת, בָּאֵר היטב". חז"ל שמו לב לשתי המילים האחרונות, שהן לכאורה מיותרות. אם נכתבים כל דברי התורה - מה יש לבאר? וכי יעלה על הדעת שכל התורה שבעל-פה, הנמצאת בהתחדשות בלתי פוסקת, תיכתב אף היא על אותן אבנים? אלא, אמרו חכמינו, המצוה הייתה לכתוב את התורה בשבעים לשון.
הביטוי "שבעים לשון" הוא מסוג אמירות חז"ל שאין להבין כפשוטן. המילים "שבעים לשון" מקבילות ל"שבעים אומות", ובשני המקרים הכוונה היא לעולם התרבותי של אז, שבמרכזו המזרח התיכון. בהקשר של פסוקנו, הכוונה מן הסתם היא לתרגום לשפות הנפוצות בעולם העתיק - אכדית, אשורית וכדומה.
הציווי, אם כן, הוא לא להסתפק בכתיבת התורה בעברית, אלא גם לתרגם אותה לפחות לכמה שפות בינלאומית - כך שהכל יוכלו להבין את הכתוב. אך לשם מה? הרי היהדות אינה דת מיסיונרית, ואין היא מנהלת מבצעי שיווק על-מנת להרחיב את שורותיה. יתרה מזאת: כאשר הורה תלמי לתרגם את התורה ליוונית, גזרו חז"ל תענית משום שהבינו שבכך היא תהפוך לנשק נגד העם היהודי. אז מדוע לתרגם אותה מיוזמתנו?
פתרון לכך נותן הנצי"ב מוולוז'ין: "משמעות 'עם' מובן כמה פעמים [כ]אנשי חיל, נושאי המלוכה... וכן כאן משמעו: שנהיו בזה הברית לאנשי חילו של הקדוש ברוך הוא, להכיר מלכותו יתברך לכך העולם, לאמר בייחוד לישראל".
התשובה קשורה לייעודו של עם ישראל בעולם, ואף לייעודו של כלל המין האנושי. בני האדם נבראו על-מנת להכיר במלכותו של הקדוש ברוך הוא. תפקידו של עם ישראל הוא להפיץ את האמונה בבורא עולם. ושימו לב: לא לכפות על קיום התורה, אלא ללמד מיהו האלוקים היחיד והאמיתי.
מבחינת התורה, די בכך שהגויים יקיימו את שבע מצוות בני נח, שהן היסוד לכל חברה אנושית מתוקנת: איסור עבודה זרה, איסור גילוי עריות, איסור שפיכות דמים, איסור גזל, איסור אכילת אבר מן החי, איסור לקלל את ה' וחובה להקים בתי משפט שישפטו את העוברים על איסורים אלו. מובן, שהאמונה בה' - אשר נתן מצוות אלו לאדם הראשון ולאחר מכן לנח - היא היסוד לקיומן.
מאחר שהגויים טעו והחלו לעבוד עבודה זרה, ומאחר שאברהם אבינו היה הראשון שתפס טעות זו וחזר לעבודת ה', תפקידו של עם ישראל הוא להשלים את מלאכתו של אברהם ולהסביר לגויים את הדרך הנכונה. לא לגייר אותם, אלא לתקן אותם.
על-מנת להפיץ את עקרונות התורה, יש לתרגם אותם. זהו התפקיד של האבנים בהר עיבל. ברגע בו אבנים אלו מוקמות, עם ישראל מתחיל בקיום ייעודו. ליתר דיוק: ביום בו ניתן הציווי להקים אבנים אלו, ביום בו נקבע העיקרון שיש לפעול בצורה מעשית להפצת האמונה בה' - ביום זה עם ישראל הופך להיות לעם לה' אלוקיו.