בשנים האחרונות התפשטה אופנה במערכת החינוך - אין צורך להקנות לתלמידים ידע, נדרשות רק מיומנויות, ובמיוחד המיומנות ללמוד. הידע יגיע מעצמו. חסידי האופנה הזו מצדיקים אותה בקצב השינויים הגבוה של הטכנולוגיה. הנה, הם אומרים - בעבר שלחו מכתבים, לאחר מכן שלחו פקסים, ואז אימיילים וכעת מסרים מיידיים וטוויטר, ומי יודע מה יהיה בשימוש כאשר התלמיד של היום יגיע לפרקו. אכן סיבה מצוינת. כיצד יתמודדו התלמידים של היום עם אתגרי המחר?
אלא שגם בעבר איש לא לימד את התלמידים להשתמש בפקסים, ובכל-זאת הם התמודדו עם האתגר הזה בהצלחה. לעומת זאת, הידע שבאמת נחוץ לתלמידים דווקא אינו משתנה. המתמטיקה - מלכת המדעים, נשארה אותה מתמטיקה, והידע הזה היה זמין כבר בימיו של גאוס במאה ה-19. הגיאומטריה נשארה אותה גיאומטריה והיא עדיין מבוססת על האקסיומות של אוקלידס שחי במאה השלישית לפני הספירה. גם הפיזיקה עדיין מבוססת ברובה על משפטי ניוטון מהמאה ה-17, והחידושים המהפכניים האחרונים הוכנסו בה על-ידי איינשטיין וחבורתו כבר לפני כמאה שנה. היסודות של הכימיה הונחו במאה ה-19 על-ידי מנדלייב ועד היום אין להם תחליף. למיטב ידיעתי, לא חל שום שינוי במבנה גוף האדם, ואפילו להנדסה הגנטית אין תוכניות לשנות אותו. כך גם בגיאוגרפיה - היבשות נותרו על כנן כבר מיליון שנה לפחות, עם הרים ועמקים בדיוק באותו מקום.
אך לא רק במקצועות המדעיים, גם במקצועות ההומאניים - שום בן תרבות לא יכול להרשות לעצמו לא לרכוש ידע על יצירות שיקספיר, באלזאק ודוסטוייבסקי, וכשזה נוגע לתרבות ישראלית, אי-אפשר בלי ביאליק, טשרניחובסקי וש"י עגנון. התנ"ך, למרות שלספרי הלימוד שלו יוצאת מהדורה חדשה מדי שנה, נותר בעינו כבר אלפיים שנה. להיסטוריה אומנם קמו כמה סלפנים שמנסים לקדם את הפוסט-היסטוריה, אבל אפילו הם לא שינו דבר בידע שלנו על אודות היוונים, הרומאים, ימי הביניים, הרנסנס, המהפכה הצרפתית, האמריקנית וכולי. המקצוע היחיד שהתחדש בעשרות השנים האחרונות הוא מקצוע מדעי המחשב, שרק מעט מאוד תלמידים לומדים אותו לפני האוניברסיטה.
אינני מתכוון חלילה לזלזל בהתפתחות המדעית של העשורים האחרונים, אלא שהתפתחות זו בתחומים כמו גנטיקה וננו-טכנולוגיה מוסיפה נדבך נוסף מעל היסודות המדעיים הישנים, והיא נוגעת לידע שלומדים בדרך-כלל רק בשנים האחרונות בתארים הגבוהים באוניברסיטה. הביטוי העיקרי של החידושים בחיי היום-יום הוא בעיקר בחפיצים, שלא לומר צעצועים, שעל החידושים בהם בני הנוער שלנו מתגברים ללא כל עזרה מהמורים.
על-כך יאמרו לנו חסידי ביטול הידע, כי אין צורך לזכור את הידע הזה משום שהכל זמין באינטרנט. אלא שאפילו בכך אין חידוש, משום שגם לפני חמישים שנה ויותר היה כל הידע הזה זמין באנציקלופדיות ובספרי הלימוד, שכל אחד יכול היה לקנות בחנות הספרים הקרובה לביתו. לקח אומנם מספר שניות יותר לדפדף למידע הרלוונטי, אך לפחות אמינות המידע לא הייתה מוטלת בספק. אוסיף ואומר משפט אלמותי שאמר לנו המחנך שלנו בתיכון כאשר "גילו" לו שיש מי שמעתיקים בבחינות ובשיעורי בית - אפילו להעתיק צריך לדעת. רוצה לומר - בור שלא למד על הנושאים הנ"ל גם לא ידע לחפש אותם באינטרנט, ובוודאי לא יבין מה כתוב שם.
התרומה העיקרית של האינטרנט לנושא הידע היא העובדה שהוא החיש את הגלובליזציה ועימה את הפצת השפה האנגלית. כך יוצא שאין היום אדם משכיל בעולם שאינו יודע אנגלית, ולימוד שפה זרה מלבד אנגלית הפך למיותר. העתידנים אף מנבאים כי בעוד זמן לא רב הטכנולוגיה תאפשר לנו לדבר בטלפון בעברית בישראל, ובן-שיחנו בסין ישמע אותנו בסינית. אני מטיל ספק בחיוניות של המצאה זו, בהתחשב בכך שבשני הצדדים ידעו אנגלית.
שערו בנפשכם מה היה קורה אילו בבתי הספר לנהיגה היו המורים טוענים שהמכוניות משתנות כל הזמן - פעם היו הילוכים מסורבלים עם גז ביניים, והיום הילוכים אוטומטיים מבוקרי מחשב, עם GPS ABS ,ABW ו-MP3, ומי יודע מה ימציאו מחר. על בסיס טענה זו היו מפסיקים ללמד נהיגה בכלי הרכב של ההווה, ובמקומה היו מלמדים רק את המיומנות ללמוד לנהוג, ועל סמך זה היו מעניקים רישיונות נהיגה. כך גם בבתי הספר של ילדינו, הנטישה של הצורך להעביר ידע וההתמקדות במיומנות שתאפשר לתלמידים ללמוד לבד היא שטות מוחלטת. התהליך שבו מלמדים את התלמידים את הידע גם מקנה להם את המיומנות ללמוד, וגם מתרגל ומשפר מיומנות זו יחד עם מיומנויות אחרות.
אובדן הידע הוא לא הבעיה היחידה שגורמת אופנת ההוראה החדישה. מורים המתחמקים מהאתגר להעביר ידע לתלמידיהם, מעבירים להם מסר סמוי של זלזול בידענות, והעדפת דרכים קלות. בסופו של דבר, המורים יכולים לעבוד רק על חלק מהתלמידים ורק בחלק מהזמן. התלמידים חשים כאשר המורה חסר ידע, והם מזלזלים בו על-כך. כתוצאה מכך, מורים שעוסקים בלימוד מיומנויות למידה במקום ידע יגלו שהם נתקלים ביותר בעיות משמעת. לעומת זאת, מורים שעסוקים בהעברת ידע באופן אינטנסיבי ומאתגר לתלמידים שלהם, יגלו שהם מרתקים את קהל-שומעיהם, וכך פוחתות גם בעיות המשמעת וגם בעיות הקשב והריכוז. זה בוודאי אינו פתרון לכל בעיות המשמעת, אך הוא עובד באופן מפתיע לפחות לגבי תלמידים שהמוטיבציה הבסיסית שלהם חיובית, ואלו רוב התלמידים. שווה לנסות.
