"ראו כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל" [דברים ל"ב, ל"ט] האם יש כאן הבטחה לתחיית המתים (אני אמית ואחיה)? לפי הרלב"ג, אכן כן, אלא שמועד תחיית המתים הוא בביאת המשיח לעתיד לבוא.
זאת קובע הרלב"ג בניגוד לדעתו של הרמב"ם, לפיה ה' יחיה את המתים לאו-דווקא בימי המשיח אלא בחפצו וברצונו, כאשר ירצה ובעת שירצה להחיות מתים ולשנות סדרי עולמו אשר ברא.
הרלב"ג כבר הביע דעה כי ה' לא ירצה לשנות סדרי עולם אשר ברא ואותו אהב - ראה פירושו של הרלב"ג בפרשת עקב, בו הוא מביע דעה כי אהבת ה' את הטבע אשר אותו הוא יצר בששת ימי בראשית, גורמת לה' שלא ירצה להתערב בבריאה ובטבע האדם כפי שנוצר מלכתחילה. רעיון זה של הרלב"ג הוא הבסיס הבנת הבחירה החופשית ולתהליכים היסטוריים ואחרים. ה' יכול אך לא יתערב לא בחוקי הטבע ולא בהתנהלותו של האדם על-פי טבעו ועל-פי בחירתו.
אי התערבות זו מובנת בכך שה' יצר את העולם כפי שהוא, וכך רצונו שיתנהל.
להלן ציטוט מדברי הרלב"ג בפרשת עקב:
- "התועלת הרביעי הוא, להודיע כי אף על-פי שה' יתעלה שליט לעשות כל מה שירצה וכל מה שיחפוץ, הנה יבקש הסיבות היותר נאותות שאפשר. ולא יחדש מופת אלא אם יביא הצורך אל זה. כי הוא אינו שונא הטבע, כי הוא סידר אותו. ולזה לא יחלוק עליו, אלא בעת הצורך וביותר מעט שאפשר לו אז לחלוק עליו. ולזה אמר "ונשל ה' אלוהיך את הגויים האל מפניך מעט מעט, לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חיית השדה". ואף על-פי שהיה ה' יתעלה יכול לכלותם מהר ולשמור ישראל שלא תרבה עליהם חיית השדה, הנה לא הסכים לעשות זה, אחר שאיפשר הגעת המכוון לישראל בזולת זה".
בפרשת האזינו ובהמשך בפרשת וזאת הברכה, מסביר הרלב"ג כי לא יקום עוד נביא בישראל כמשה, אך אפשר שיקום נביא כמשה שיתנבא
הן בישראל והן בשאר האומות, והוא מלך המשיח, שיוכיח על-ידי מופתים את משיחותו ונבואתו, ובכלל מופתים אלו גם - ואולי כגולת הכותרת - תחיית המתים.
ובלשונו מפירושו בפרשת האזינו:
- "ועל-ידי מופתיו ונפלאותיו [של הנביא, הוא המשיח - אב"ע] יהפוך ה' יתעלה אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שכם אחד כמו שלקח ה' יתעלה את ישראל לעבודתו במופתים ונפלאות העצומות שהראה להם במצרים ועל הים ובמדבר. והנה אחשוב שהמופת היותר נפלא שיעשה הוא תחיית המתים".
...ועד לבואו של מלך המשיח, עולם כמנהגו נוהג.