כאשר בחר נשיא ארה"ב אובמה להתערב בוויכוח אודות בנייתם של המסגד ושל המרכז התרבותי "יוזמת קורדובה" ולהביע תמיכתו בה, כתב אחד המגיבים: "גם כאשר חשבת שהגעת לתחתית הבור, הנה מגיע מישהו ומגיש לך אֵת-חפירה".
נתוני הסקרים מראים כי כ-70 אחוז מן האמריקנים מתנגדים לעצם הרעיון של בניית מרכז איסלאמי בטווח כה קרוב ל"גראונד זירו" שעליו התנוססו מגדלי התאומים, ונראה כי אובמה אכן ממשיך להתחפר בסקרי דעת הקהל. בינתיים ממשיך הממשל האמריקני להדגים את ניתוקו מן המציאות ומן הבוחרים. שיאו של נתק זה, כך נראה, היה כאשר דוברת בית הנבחרים, ננסי פלוסי דרשה לחקור את מקורות המימון של מארגני המחאה ובני משפחות הקורבנות המתנגדים לקיומו של מרכז תרבות איסלאמי ושל מסגד בקרבת אתר הרצח.
כותבי הטורים האמריקניים הנוטים לשמאל אובדי עצות. במהלך שנדמה כלקוח מקומדיית אבסורד, פנו כמה מהם בתחנונים אל הנשיא לשעבר
ג'ורג' בוש שייחלץ לעזרתו של אובמה ויביע את תמיכתו ביוזמת המסגד. המגוחך הוא שחלק מן הפונים עסקו במשך שש שנים בהתקפות על הנשיא בוש ותיארו אותו כפשיסט בן דמותו של היטלר, כמטיף לתיאוקרטיה דתית וכמשליט מדיניות של עריצות. בעצם קריאתם הנואשת המזמנת אותו להתייצב לצד אובמה ולתמוך בו בשם עיקרון חופש הדת, הם מודים למעשה כי ההשמצות שהם הפנו בעבר נגד בוש היו שקרים חסרי ביסוס וכי סביר יותר שהוא דוגל בעקרונות החירות.
אחד המזעיקים הללו, מאורין דוד, בעלת טור בניו-יורק טיימס כתבה: "המלחמה נגד הטרור אינה המלחמה נגד האיסלאם. למעשה אינך יכול לנהל מלחמה אפקטיבית נגד טרוריסטים, אם זאת מלחמה נגד האיסלאם. ג'ורג' בוש הבין זאת. ומוזר לראות את
ברק אובמה פחות ברור בנושא מאשר את קודמו. הגיע הזמן שג'ורג' בוש ייכנס לזירה". פרשן ליברלי אחר כותב בכותרת לא פחות מאשר את השאלה הבאה: "היכן ג'ורג' בוש כאשר אנו זקוקים לו?"...
קביעה זו של דוד, שה"מלחמה נגד הטרור אינה המלחמה נגד האיסלאם", כאילו שהטרור אינו אמצעי המשמש להשלטת האיסלאם, והסיסמה שלפיה אי-אפשר כביכול לנהל מלחמה אפקטיבית נגד טרוריסטים אם היא מוגדרת כמלחמה באיסלאם, נועדה לתמוך בסתירה הפנימית שבה שרוי הממשל האמריקני, התומך באיסלאם מצד אחד והנלחם בטרור שזה מוליד מצד שני. המבוכה והבלבול הנוכחיים בממשל מייצגים את התוצאה הבלתי נמנעת של רצף טעויות היסטורי, החל מפייסנותו של קארטר כלפי אירן וערב הסעודית המטיפות והמממנות את האיסלאם הטוטליטרי, וכלה במדיניות הכלכלית ההרסנית המחלישה את ארה"ב מפנים.
פרשת המרכז האיסלאמי והמסגד ליד אתר הפיגוע, הפעור עד היום כפצע בעיר התחתית של מנהטן, הינה סמל עצום לבור העמוק שאליו הוליכה מדיניות זו, בלב מה שהיה המרכז העסקי השוקק ביותר של העולם החופשי.
לאחרונה מיקד הפרשן ג'ון פודהרץ בטור בניו-יורק פוסט את הבעיה בשיתוק ובחוסר התפקוד של מערכות השוק והממשל האמריקניים, המהווה את הסכנה האמיתית לביטחון הלאומי ולחוסן האמריקני. לו ארה"ב ונציגי הציבור המופקדים על פרויקט השיקום של מרכז הסחר העולמי היו מסוגלים לנהל את הפרויקט, כנראה "יוזמת קורדובה" לא הייתה מתעוררת כלל. במקומה הייתה עולה השאלה היסודית יותר, כיצד ייתכן כי מרכז הסחר העולמי נותר ריק במשך תשע שנים מאז ההתקפה? כיצד ייתכן שבניין העסקים - שנמצא כ-170 מטר ממרכז הסחר ושבו מתוכנן לקום המרכז האיסלאמי - ננטש.
לאחר הצעות ותחרויות של ארכיטקטים פוסט-מודרניים, רעיונות של אמנים הגובלים בחוסר שפיות, ועדות מקומיות המנהלות ישיבות ללא קץ, נראה כי אבדה הדרך. האזור שהיה "הלב הפועם" של מנהטן לא חזר לגדולתו ונותר בחורבות. אם היה נבנה מחדש מרכז המסחר העולמי בהיקף דומה או גדול יותר, היה הופך כל האזור סביבו למתחם מסחרי הומה פעילות ונפטר מן הכינוי הנורא שדבק בו - "גראונד זירו". אם הייתה שורה באמריקה כיום הרוח היזמית של המאה הקודמת, ייתכן כי אפשר היה להקים מחדש את מרכז הסחר עולמי כפי שהוקם ה"אמפייר סטייט בילדינג" - תוך 400 ימי עבודה בלבד.
כיום, תשע שנים לאחר פיגוע התאומים, נמצא במקום בור עמוק, חלל ריק של ה"גראונד זירו". בין אם ייבנה המסגד ובין אם לאו, המסר הניבט מחורבות מה שהיה מרכז הסחר העולמי הוא מסר של חידלון ושקיעה של הרוח האמריקנית. רק חידוש רוח היזמות וההגנה על החירות האנושית יאפשרו את בנייתו מחדש של מרכז של חיים ומסחר שייצג את חזרת רוחה של האימפריה שהייתה.
[
מראה]
