"לחשוב מחוץ לקופסה" הינו ביטוי שנלקח מהשפה האנגלית ובא לבטא את היכולת לחשוב ולפתור בעיות בצורה מקורית מחוץ לדרך המקובלת. האם אפשר לנסות להפעיל את אותה צורת מחשבה מקורית על-ידי קברניטי המדינה ביחס לסוגיית המו"מ עם ה"פלשתינים"?
ראשית, לא צריך להיות פרופסור לתורת המשחקים כדי להבין שהחלטת ראש ה
ממשלה להקפיא את הבנייה לעשרה חודשים, כדי להביע רצון טוב ולעודד אותם להיכנס למו"מ מדיני, מהווה מלכודת עצמית, שבה הערבים ינצלו את מלוא התקופה עד תום, ורק לקראת סופה, במקרה הטוב, יסכימו להיכנס למו"מ. הרי, מכיוון שישראל נתנה להם את מבוקשם ללא תמורה, מדוע שהם לא ימשכו את הזמן עד המקסימום האפשרי כדי שההקפאה תנוצל במלואה? וגם לא צריך להיות גאון באותה תורת משחקים, כדי לדעת מראש שהערבים וארה"ב יחליטו לחדש את המו"מ דווקא ברגע האחרון לפני תום תקופת ההקפאה, ויסכימו להתחלתו דווקא אז, כדי להיות במצב שבו אם ישראל תחליט לחדש את הבנייה היא תואשם כזו שחיבלה בתהליך המדיני.
לו היה לנו ראש ממשלה בעל גישה של מחשבה מחוץ לקופסה, מה היה עושה לפני עשרה חודשים? וחשוב יותר - מה עליו לעשות כעת? התשובה היא: היה עליו לחשוב הפוך על הפוך - לומר לערבים: "אתם מוזמנים לנהל מו"מ ללא תנאים, ומיד. אם תסרבו, אנו נתחיל לבנות בכל מקום ובמלוא המרץ". אם הוא היה אומר ועושה כך, הערבים היו נבהלים, כי במקום המצב שאנו יצרנו, שבו הזמן עובד לטובתם, לשם שינוי הזמן היה עובד לרעתם. כל יום של דחיית המו"מ היה גורם להתחלת בנייה של עוד עשרות בתים ביו"ש. זה היה הקטליזטור הטוב ביותר להכניסם למו"מ - אבל בתנאים הטובים לנו, קרי, כאשר ידינו על העליונה.
יש אומרים שהערבים לא חייבים "לשחק" לפי הכללים שאנחנו הכתבנו להם, והם עלולים לפתוח באינתיפאדה שלישית. בתגובה למהלך הזה, על ראש הממשלה להודיע להם שעם כל פגיעה ביהודי על-רקע לאומני ייבנה ישוב יהודי חדש ביו"ש - כך שפגיעה ביהודים תפגע באינטרס הלאומי שלהם.
מה שראש הממשלה לא עשה לפני עשרה חודשים עליו לעשות היום, ועוד לפני הכניסה למו"מ. הוא צריך לומר שהג'סטה שעשה תמה. היא הייתה חד-פעמית ובלתי יעילה. מהיום והלאה ישראל תבנה בכל מקום שבו גרים יהודים ביו"ש. כאשר הערבים יבינו שהבנייה החלה במלא המרץ, הם יוציאו צעקה גדולה ויחזרו למו"מ בהבנה שאין להם ברירה, כי כל יום של דחייה יפגע באינטרס ה"קרקעי" שלהם. ואולם, אם הם לא יחזרו למו"מ ויחלו במלחמה, כל העולם יראה שהם - הם הצד שהחל באלימות, ועל כן אין לסמוך עליהם להימנע מאלימות בעתיד. ועוד, עליהם לדעת שהמלחמה תפגע באינטרס הלאומי שלהם - כי על כל יהודי שייפגע, ח"ו, יקום ישוב ביו"ש.
את הרעיון הפשוט והחוץ-קופסתי הזה הגה "רפול" לפני שנים רבות. כולם לעגו לו על התמימות שלו, אבל היום, אחרי מה שעברנו מ-1993 ועד ימים אלו, זו האסטרטגיה הטובה ביותר להתמודדות עם אויבינו ולהשגת התוצאה הטובה ביותר לעם ישראל. מה שנחוץ זה מנהיגות נועזת ומחשבה מחוץ לקופסה. השאלה הגדולה הינה: האם
בנימין נתניהו מוכן לזה, מסוגל לבצע זאת וחשוב מכל - האם הוא מסוגל לשכנע את
אהוד ברק - "המוח האנליטי" של העבודה - שזו הדרך הטובה ביותר לפעול למען האינטרסים הביטחוניים והמדיניים של ישראל?
