אנו בפתחו של משא-ומתן עם הפלשתינים בתיאום עם האמריקנים ועם הקוורטט האירופי. לצערי, אנו עדים בשבועות האחרונים לבקיעים בחוסן הפנימי שמגלה החברה הישראלית בלוחמה הפסיכולוגית המתנהלת בינינו ובין הפלשתינים, בצד המלחמה האמיתית. לחרם האקדמי כלפי אוניברסיטאות ומכללות בארץ הצטרפו גם אנשי אקדמיה ישראל, שקראו להחרים את המוסדות שבהם הם מלמדים: בתיאטרון האבסורד הכול אפשרי. מתברר עתה שגם אנשי תיאטרון ישראלים קוראים להחרים את היכל התרבות באריאל, מכיוון שהוא מחוץ לגבולות 1967...
מכאיבה העובדה, שבמציאות המזרח תיכונית, שבה מנסה האויב לשבור את רוחנו עד שנקבל את כל דרישותיו, קמים כוחות מתוכנו להחליש אותנו. מניסיון אישי אני יודע, שרודפי השלום (כך הם מכנים את עצמם) נתפסים בעיני האויב ככלי נוח בידיו. לקחתי חלק בעבר במפגשים אחדים של סופרים יהודים ופלשתינים. היו שיחות שהתקיימו באגודת הסופרים בבית הסופר בתל אביב ב-1993-1994. היו שיחות שהתקיימו במרסיי ב-1995 שבצרפת בחסות המרכז הים תיכוני העולמי. והיו גם שיחות פרטיות שניהלתי מתוך עניין אישי. תמיד התברר לי שהצד השני מחכה בתום השיחה למסמך שעליו יחתמו יהודים וערבים, וכל כולו בגנות מדיניותה של ממשלת ישראל ובעד זכויותיהם של הפלשתינים. בכל המפגשים שהייתי עד להם, היה קושי להוציא משפט חד-משמעי נגד הטרור כלפינו.
כשסיפרתי במפגש במרסיי, ב-1995, שאחד מבניי, נריעד, נפגע כחייל מפיגוע טרור בהיותו חייל בחברון (ב-1993), ואבן ריסקה את רקתו הימנית, ענה לי הנציג מעזה "זה מגיע לו". אלה כללי המשחק של הצד השני, ואיש בצד הפלשתיני לא הביע עמדה הפוכה. הקושי שלנו הוא שיש בצד שלנו יהודים ש"חצו את הקווים", והם מביעים הסכמה והבנה לטרור נגדנו (אם תעקבו בריאיונות בתקשורת מדי פעם תגלו זאת).
הפלשתינים מנצלים כל אופוזיציה אצלנו כדי לשבור את רוחנו ולצבור נקודות זכות במשא-ומתן בינינו לבינם. בפתח המו"מ עלינו לומר: השמאל צודק שהימין צריך להיגמל מחלום ארץ ישראל השלימה. אך השמאל חייב להתפכח ולהיגמל מחזון המזרח התיכון החדש. אל נהיה תמימים: הפלשתינים לא ויתרו עדיין על זכות השיבה.
באחד המפגשים שהתקיימו בעבר בין סופרים יהודיים ישראלים ובין פלשתינים, לגלג אחד הפלשתינים על הלהיטות של הישראלים להגיע בהינף יד לסופיות הסכסוך. "אנחנו, אמר הערבי, חיים לפי זמן האיכר. יש לנו נשימה ארוכה. אנו יודעים שאת הפרי קוצרים לאחר שהוא מבשיל. אתם היהודים חיים לפי זמן הסוחר. אתם רוצים להפיק רווחים מיד. זה היתרון שלנו עליכם במאבק הזה". הבה נלמד מחוכמתו של היריב: צריך הרבה סבלנות כדי לנצח במאבק הזה.
חרם האמנים נגד צרכני התרבות באריאל בפתח המו"מ עם הפלשתינים מזיק לעמדה הישראלית במו"מ הנפתח עכשיו. הזדהות של אמנים מתוכנו עם העמדה התובעת חזרה לגבולות 1967 מחלישה אותנו בדיונים אלה. אמנים רשאים להביע דעה, אך אסור להם להפלות קהלים על-רקע פוליטי.
יש לתת למנהלי המשא-ומתן לנהלו מתוך תקוה שייתן את התוצאה הטובה ביותר לישראל, וקשה לקבל הזדהות עם הצד היריב בעניין גבולות 67', בשעה שגם האמריקנים וגם הקוורטט מוכנים לכך שיהיו תיקוני גבול בסופו של המו"מ. אל נשכח שאבא אבן הגדיר גבולות אלה כ"גבולות אושוויץ".
ישראל זקוקה בשעה זו לסניגורים לא לקטגורים, וחרם על צרכני תרבות אינו תרבות. אנו זקוקים לאורך רוח במאבק הקשה הזה, ואם נלמד לחיות את זמן האיכר יבשיל הזמן ויבשילו התנאים, ואולי נזכה לשלום של אמת ולדו קיום עם שכנינו.
