הצורך למנות רמטכ"ל לצה"ל פתח תיבת פנדורה, והראה קבל עם ועדה, כי גם במקומות שהציבור בטיפשותו חשב שהם טהורים - רבות הזוהמה והפוליטיזציה - כמו באורוות של המלך אוגיאס, שרק הרקולס היה יכול לנקותן בעזרת שני נהרות שהיטה.
בסיקור הפרשה, שרק מסתעפת, נחשפת מדינת ישראל כמדינה מושחתת ביותר - כיאות למדינה בעולם השלישי. הניסיון העז של כמה פרשנים לסטות מן הנושא העיקרי ולהסיט את תשומת-לב הציבור לזוטות נראה כמו פספוס גדול, שכוונתו לחסל חשבונות עם
אמנון אברמוביץ' ועם חבר מרעיו, במקום לבדוק את תקינות התהליכים למינוי הרמטכ"ל.
המשטרה אומנם הזדרזה, כהרגלה, לנקות את כל החשודים הבכירים, אך הדבר לא הוסיף לה יותר מדי יוקרה מקצועית. אדרבה, הודעתה החפוזה ערערה את מעט האמון, שעוד נותר כלפי הגוף החולה בשייח' ג'ראח. עכשיו יחפשו ש"ג, שעל שכמו יוטל העוון.
בתוך כך, עולה השאלה - האם מינוי הרמטכ"ל העשרים היה תקין? כיוון שאין שקיפות בהליכי המינוי, הרי כל אחד יכול להשליך מיחסו לשחקנים השונים. האם יאמין לשר הביטחון? אישית, איני מאמין לשום מילה היוצאת מפי
אהוד ברק כבר עשרות שנים, וממליץ לכל ללכת בדרכיי. האם להאמין לטוהר המידות של הדיון בממשלה? יש המציעים להעביר את הדיון לוועדת חוץ וביטחון של הכנסת. כרגע עומד בראשה עבריין, שהורשע בעדות שקר, ואולי יוטל עליו קלון. האם נוכל להאמין לו בעתיד?
יתר על כן, ועדת חוץ וביטחון היא חותמת-גומי לכל גחמות מערכת הביטחון, ואינה עושה את עבודתה - לבקר את מערכת הביטחון - נאמנה. זה, בין השאר, עקב הריכוז הגבוה של בכירים לשעבר במערכת הביטחון, המצוי בה. וכידוע, כלב אינו נושך כלב... אין פלא, שיצא לה שם של בית-קברות להצעות, שמערכת הביטחון אינה רוצה ביקרן.
נזכרים תמיד באימרתו החשובה של השופט היהודי-אמריקני
לואיס ברנדייס בדבר חשיבות השקיפות לטוהר המידות של ההליכים הציבוריים: "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר". אני נוהג לצטט הרבה את
תומאס ג'פרסון, שכתב ב-26 בינואר 1799 - כמזכיר המדינה של ארצות-הברית הצעירה - לאלברידג' ג'רי, אחד מנציגי ארצו לשיחות מתוחות מאוד עם צרפת (ארצות-הברית הייתה על סף מלחמה עם צרפת באותה העת): "אחיך האזרחים חושבים, שיש להם הזכות לקבל מידע מלא בשעת סכנה גדולה להם. בזיעתם ישלמו על תלאות המלחמה, ודמם יזרום לכפר על תוצאותיה".
בארצות-הברית נהוג לזמן מועמדים למינויים בכירים בשירות המדינה לשימוע (hearing) בפני הסנאט. שם משפדים את המועמד וחופרים בעברו, בהווה שלו ובעתידו. הרבה מועמדים בטוחים לתפקידי שרים, שגרירים, פקידים בכירים, שופטים בבית המשפט וכיו"ב סיימו את הקריירה שלהם בשימוע הסנאט, כיוון שעוזרים חרוצים של סנאטורים גילו עליהם מידע מביך (למשל, הרגלי שתייה, מין פרוע, אי-דיווח אמת לשלטונות מס הכנסה, או העסקת
עובדים זרים ללא אישור). זה כלי חשוב, שמחזק את שיטת את האיזונים והבלמים (checks & balances), המבטיחים את הפרדת הרשויות.
אטילה שומלפבי דיווח ב-ynet, כי ח"כ מירי רגב (ליכוד) הציעה להקים ועדה שתבחן מינויים החל בדרגת תא"ל, ואסור שהכנסת תהיה מעורבת בבחירת הרמטכ"ל הבא. רגב הציעה להקים ועדה מקצועית בראשות רמטכ"ל בדימוס ושר ביטחון לשעבר, שתבחן מינויים החל בדרגת תת-אלוף. הצעת רגב פסולה מיסודה. אם רוצים לבחון את תקינות המינוי - שתעשה זאת הוועדה לבדיקת מינוי בכירים (ועדת טירקל) ולא אנשים מתוך מערכת הביטחון, שרק החליפו כתובת. הסתכלו מי היו שרי הביטחון והרמטכ"לים הקודמים. האם הייתם סומכים עליהם? לא הייתי סומך על-אף אחד מהם - פרט ל
משה ארנס, שאני חולק על רבות מהחלטותיו, אך איני מטיל דופי ביושרו וביושרתו.
ובעניין השקיפות - עדיין אנחנו ממתינים להסברים מי קיבל את המסמך, מתי, ולמה החריש וניסה להעלימו? ואם דבריי אינם נהירים - הרי כוונתי לכל 'אבני-הדרך' במסלול נדודיו של המסמך במטכ"ל ומחוצה לו. בסערת האירועים נשכח, שקצינים במטכ"ל הדליפו את המסמך, והשתמשו בחלקים ממנו בראיונות בתקשורת עוד בטרם פרצה הסערה. וכפי שקבע פעם העיתונאי אלי אבל - בספרו המבריק על הדלפות - הדלפות אינן נעשות מעצמן, ולכל הדלפה יש מניע ויש עלות.
