כשהנשיא פרס אומר: "לא יעלה על הדעת לגרש את ילדי העובדים הזרים", הוא מתכוון לומר, שהרעיון הזה בלתי נסבל ובלתי סביר באופן קיצוני. חודשים רבים מנהלים הצבועים, בגיבוי תקשורת אוהדת, את המאבק בעד השארתם בארץ של
השוהים הבלתי חוקיים, והנשיא שותק. מה קרה שממצב שתיקה ארוכה הוא עבר ל-"לא יעלה על הדעת"? איפה היה עד היום?
הנה לכם התשובה: סיבת השתיקה הייתה -
לא יעלה על הדעת שמדינת חוק תשאיר בתחומה
שוהים בלתי חוקיים. הוא יודע את זה, כמו שהוא יודע שבימים אלה ממש צרפת מגרשת בסיטונות שוהים בלתי חוקיים חזרה לרומניה. אם כך, מדוע ראה חשיבות לצאת למען מאבקם של מה שהוא כינה "ילדי העובדים הזרים"? פרס יודע מה שכל בולשביק יודע: אם התקשורת מאחוריך, מותר ואפשר לתמוך ברעיונות מטורפים.
"אוסלו" ו
"ההינתקות" הן שתי דוגמאות היסטוריות.
עכשיו העובדות:
א) בכל מדינה בעולם, שוהים בלתי חוקיים אחת דינם - גירוש!
ב) משרד הפנים והשר אליהו ישי, אסרו מלחמה נגד התופעה המתפשטת של השוהים הבלתי חוקיים.
ג) הממשלה, בהתאם להמלצת ועדה, החליטה לגרש חלק מהעבריינים האלה.
ד) העובדה שיש לעבריינים האלה ילדים, נוצלה על-ידי עמותות, פוליטיקאים ובעיקר התקשורת שחברו יחד כדי ליירט החלטה נכונה ובעיקר חוקית.
ה) הטקטיקה של אלה הייתה: גיוס דעת קהל באמצעות הצבת הילדים מול המצלמות.
עד כאן העובדות.
זאת לא פעם ראשונה שילדים ניצבים מול מצלמות בגין החלטת ממשלה לגרש. לפני 5 שנים (כמעט), אותם אנשים שמרחמים על "ילדי העובדים הזרים" לא ריחמו על ילדים יהודים שגורשו ונעקרו ממקום הולדתם. גרוע מכך - המאבק (הצודק!) של הכתומים ש"עשו שימוש בילדיהם" עורר אצלם סלידה. זה נתפס כמניפולציה מקוממת.