שגגה נפלה בחצרו של הרב עובדיה יוסף (ב')

אני חש חובה לכתוב פעם שנייה לכבוד הרב עובדיה יוסף, וזאת בתקווה שכל הפרסום על דרשתו ערב יציאת בנימין נתניהו, ראש הממשלה, לארצות הברית הוא פרסום שגוי, או שאם, למרבה הצער, הוא נכון - ניתן לתקן את הטעון תיקון. גם גדול בתורה אפשר שנפלה שגגה בדרשתו בבית הכנסת בביתו בהר נוף בירושלים. קשה לי עם מעידה ושגגה כאשר מדובר במי שחיבר את המפעל הגדול של ספרות שו"ת, "יביע אומר" (10 חלקים) ו"יחווה דעת" (6 חלקים), כתב את "מאור ישראל" על שישה סדרי משנה, על הרמב"ם (4 חלקים) וזה קמצוץ מעשרות רבות של ספרי הלכה והגות. מכאיב לי שאנשי דת ניצבים משני עברי מתרס ויורים ללא הרף בליסטראות של נאצות. הציפייה שלי מאנשי דת, שהם יהוו גשר בין כל ברואי בצלם ומניחי הנדבכים לשלום. מכאיב לי שאנשי דת ניצבים משני עברי המתרס. האחד מברך בשם אללה את אלו שיצאו להרוג בתושבי בית חגי, האחר בשם אלוהים מבקש שיכה דֶּבֶר בפלשתינים. זאת בשעה שראש ממשלת ישראל ויושב-ראש הרשות הפלשתינית עושים דרכם לשיחות שלום בין שני העמים במטרה להביא קץ לשפיכות דמים. בימים אלו - ימים של ציפייה להכרעה נועזת של מנהיגים משני הצדדים - דרוש לנו שתרחף בתוכנו דמותו של אהרון הכהן, שחתר כל ימיו לרתק בכבלי אהבה גם את השונים והאויבים בנפש משכבר הימים. חשוב שנזכור שלמילים יש כוח, והן יכולות להיות נדבכים ליפה ולטוב, והן יכולות גם להרוג. השפה היא אולי אחד הדברים המקסימים שיצרה האנושות - ומי שמאמין הרי זו יצירת האלוהים. כל מילה ספוגה מטען של רגשות, של זכרונות, של מאוויים, של כאב ושל שמחה. המילים הן בבחינת מוזיאון לחוויות לאומיות ותרבותיות. אני מייחל לכך שלמוזיאון הזה לא תיכנסנה מילים שמצטרפות למשפט המאחל לאחר "שימות בדבר".