נמר של נייר

לא אתכחש - הייתה לי תקווה, כמו רבים אחרים, שאדם "אפרו-אמריקאן" (כפי שנוטים בתרבות הצביעות לציין) שנבחר לנשיא, באחת מהמדינות הגזעניות ביותר בעולם, יביא לשינוי; ולמרות שהוא לא הנשיא שלנו, ואין לנו דבר וחצי דבר עם מערכת הבחירות בארה"ב, בחירתו והתקוות שתלו בו גררו גל של התנהגויות הזויות, מארגונים שפועלים, בדרך-כלל, בצורה הגיונית ומתונה, כמו ועדת פרס נובל לשלום, שהעניקה לו מתנה על שום דבר. בסופו של יום, כגודל הציפיות כך גודל האכזבות, והנשיא הזה, שלא נותן לדיו להתייבש מעל הצהרה מטופשת אחת, יוצא מיד בהצהרה מטופשת אחרת שסותרת את קודמתה, ובינתיים מי שמשלם את המחיר הם האזרחים, בחלקת האלוהים הקטנה שלנו, בין אם הם יהודים, נוצרים או מוסלמים. לכן הגיעה העת להגיד לעצמנו, בפה מלא: אלו לא השמאלנים מצד אחד וגם לא המתיישבים מהצד השני שמסכנים את קיומנו, כל אחד מהצדדים מציג תפיסת עולם שונה. בסופו של יום, הרוב המכריע הצביע בבחירות בעד מדינה יהודית, והוויכוח ברובו הוא על מה יהיה גודל השטחים שנחזיר, והיכן יעבור הגבול. אני לא ממעיט בדרישות של הצד השני, אבל דרישותיהם הן לא בהכרח רצונותינו. בכל מקרה, אני מתייחס לכל מהלך של החזרת שטחים, על-מנת להקים מדינה ערבית פיקטיבית נוספת - כמו לצידן של מדינות פיקטיביות אחרות, כירדן, כסעודיה, כעירק, כלבנון, כסוריה, כמדינות המפרץ וכרבות נוספות באפריקה - כאל מהלך טקטי שיאפשר לחזק את אופייה היהודי של מדינת ישראל ולצאת מנקודת פתיחה טובה יותר במלחמה הבאה. יכול להיות שנתבדה, והפגישה המאולצת בוושינגטון תביא להתקדמות משמעותית, ויכול להיות שנגלה שמחמוד עבאס באמת ניחן ביכולות של מנהיג שיכול לספק את הסחורה, ולהוכיח שהוא בחר בחיים ולא במוות? יכול להיות שנגלה שלנשיא ברק אובמה יש יכולת לקדם תהליך של שלום (לא בשיטה של 'שלם עכשיו' ותמשיך לשלם עוד 10 שנים) והוא יוכיח כי הוא ראוי לפרס הנובל שקיבל. מה שבטוח - ראש ממשלת ישראל, כמו קודמיו בעשורים האחרונים, הלך כברת דרך לכיוונם של הכובשים המוסלמים ביהודה ובשומרון וברצועת עזה. בינתיים, כמו ביישוב חגי וברחבי הארץ, כבר למעלה מ-100 שנים, את הקורבן לשלום מקריבים רק בצד היהודי, ובמשרד הסגלגל ממשיך לכהן נשיא שהאג'נדה שלו פחות ברורה מזו של נשיא אירן. הדרך היחידה שהנשיא הנוכחי יכול להשפיע במשהו לכיוונם של הסכמי שלום היא בביצוע לאלתר של החוק שעבר בקונגרס, לגבי החזרת השגרירות האמריקנית לירושלים, להכריז שהפליטים הפלשתינים יפוצו במדינותיהם (בהתאם להחלטת האו"ם), שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, וזהו. תום הסכסוך. החלטה כזו תעורר הדים ואולי גם גילויי אלימות נגד אמריקנים, אבל זו ההחלטה האמיצה הנדרשת, גם אם משמעותה הפסד הבחירות הבאות לנשיאות.