הסילבוסים של מרצים שונים בכל רחבי הארץ מספרים סיפור אשר מעביר הרגשה חמוצה משהו. גם לאותם אנשי אקדמיה, אשר עומדים מאחורי אותן אידיאולוגיות פלורליסטיות, שמנציחות את השמירה של האקדמיה על הרלוונטיות של הסילבוסים ועמדות מוצאן אשר במרצים.
בין אם יקראו לדבר הטיה אנטי-ציונית, פוסט-ציונית, כריתת ברית (או שבירתה), חרם אקדמי ועד בגידה במולדת - עדיין לא ייעלם הסירחון החמצמץ של האידיאליזם האקדמי. נשיאי אוניברסיטות בעבר ובהווה נעמדים על ראשם רק בכדי להגן על החופש האקדמי, בטענה שהמקרתיזם מתפשט אל תוך עולמם הזך והטהור, מגדל השן בו כולם פלורליסטים אדוקים, שומרי מצוות הדמוקרטיה ומחזיקי שרביט ההנהגה השכלתנית בארץ הקודש. באותו הפה הם מאשרים סילבוסים, מבלי שיגיעו לשולחנם ואשר נכתבו ואושרו על-ידי ראשי חוגים ומחלקות, שבברור אין להם יד ורגל בפוליטיקה ושמחזיקים בידם תעודת כשרות של טוהר מידות ויושר.
אף לא נשיא אוניברסיטה אחד מכחיש את ההטיה השמאלנית בסילבוסים ובמילוי תקנים של מרצים בכירים וזוטרים באנטי-ציוניים גלויים. אף אחד לא מכחיש את היעדר הראיות לטובת הנסיבות שהם מציגים; מוצגת רק הפגיעה בדמוקרטיה, באקדמיה הישראלית, ללא ראיה אחת לכך חוץ מדעתם של ה"נפגעים" עצמם.
בחינה לעומק - אין, וזה גלוי מאוד אך מוצא את מנוחתו בצל, סמוך לדרכי העדפתו של אדם זה או אחר לתפקיד זה או אחר באקדמיה. הרי אין תככים ומזימות בין אישים באקדמיה, אין נטיות פוליטיות ואין מכרזים סגורים מראש. הכל ברור כשמש וכל דכפין אשר ירצה יוכל לרדת לעומקו של כל סילבוס ודעתו של מרצה, מבלי שזה יוכל להסתיר דבר... רגע, יכול להיות שמה שמוצג פה הוא על-אנושי? השכלתנות פרצה את מחסום האנושיות? יפה לאותו נשיא אוניברסיטה שעושה לביתו ודואג למרציו (לפחות יש אדם כזה). אך בין זה ולעובדה (דעתו המלומדת של) שבה כל דבר הנעשה באוניברסיטה, על-ידי בני-אדם שכלתנים יותר או פחות, הוא הגון והוגן וללא נטייה או הטיה - זו כבר העמדה לקלס של כל ציבור ישראל והסטודנטים בפרט. הרי בסך-הכל אותם סטודנטים הם אלה שהתלוננו על ההטיה, לא מוסד רשמי ולא תנועה כלשהי.
תחת דגלה של תנועת "אם תרצו" רובצים סטודנטים רעננים ונמרצים, שלימים יהיו בחלקם אנשי אקדמיה. "אם תרצו" מנסה לאוורר את הרפש שהצטבר באקדמיה הישראלית, את דרישותיה אפשר להשאיר באוויר או להתייחס אליהן ברצינות. בין אם כך או אחרת, זוהי תנועת סטודנטים אשר מגיעה בדיוק מן הצד הנגדי של המקרתיזם והפשיזם. היא מגיעה למלא צורך של חלק לא קטן בעם שברוב זעמו ותעוזתו עוד מרשה לעצמו להטיל טיפת דופי באקדמיה הרדומה, השאננה וחסרת החיבור לקרקע בארץ ישראל. מה הופך את דעתו של איש אקדמיה לעובדה - הוא מעבר לתפיסתי, הסטודנטיאלית, הפריפריאלית, המקרתיסטית, הציונית. עתה נותר לה לאקדמיה רק לשכב על הגב ולשחק מתה, עד יעבור זעם, כדי שלא ינברו בקרביה וחלילה יתגלו הדברים אותם אף אחד מאיתנו לא חשב שיזכה לראות...
