אתם יודעים מה אומר החוק הראשון של פרקינסון? החוק השני שלו הוא הידוע ביותר: כיצד גדל מספר הפקידים. החוק הראשון והפחות-ידוע קובע, כי כל עבודה נמשכת לפי פרק הזמן המוקדש לביצועה.
פרופ' נורת'קופ פרקינסון הדגים זאת בעזרת שני אנשים האמורים לשלוח מכתב לדודתם. הראשון הוא מנהל עמוס, והשנייה - זקנה בפנסיה. המנהל יכתוב במהירות את המכתב, יניח אותו בסל הדואר היוצא ויסיים את העסק בתוך חמש דקות. הפנסיונרית תעסוק במשך יום שלם בכתיבת טיוטות ותיקונן, בחיפוש מעטפה, ברכישת בול דואר בודד (אחרי שתתלבט חצי שעה האם לקחת מטריה) ובתצפית על הדוור האוסף את המכתב. התוצאה הסופית תהיה בדיוק אותו מכתב, ושניהם לא בזבזו אפילו רגע אחד - אך איזה הבדל.
הכלל הבסיסי הזה של ניהול/פסיכולוגיה נוסח בשנת 1957 וכמו רוב חוקי פרקינסון - הוא תקף עד היום. ההנחיה של היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, בנוגע למשך הזמן המירבי של חקירות, משתלבת בצורה מעולה באותו חוק.
חקירות פליליות נמשכות כיום עד אין קץ, פשוט משום שלפרקליטות יש זמן עד אין קץ. ברגע בו תהיה מגבלה אמיתית על הזמן - תראו איך החקירות מתקצרות ומסתיימות תחת אותה מגבלה.
תאמרו: אבל זה אומר שהחקירות יהיו פחות ממצות ואולי לא יירדו לעומקה של האמת. יכול להיות, למרות שאני ספקן - בשל אותה קביעה של פרקינסון. אבל נניח שאכן כך יהיה; אז מה? האם המצב הנוכחי טוב יותר? האם התמשכות של חקירות שלוש, חמש, שמונה ואפילו עשר שנים, היא מצב בריא? מה הסיכוי למצוא עדים וראיות אחרי שנים לא מעטות? עד כמה ניתן יהיה לסמוך על הזיכרון של מה שהתרחש לפני מאות שבועות? מי יוכל להסביר את הרקע של מסמך שנכתב לפני עשרות חודשים?
