הדבר הטוב ביותר שקרה מ
המכתב ששלחה תנועת "אם תרצו" לאוניברסיטת בן-גוריון, הוא הדיון שהתפתח בנוגע להטיה בפקולטה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בפרט, ובתופעת הפוסט-ציונות בחוגים שונים באקדמיה בכלל. לא היינו הראשונים לכתוב ולחשוף את החד-צדדיות הפוליטית אידיאולוגית, המטמיעה בחלק מן הסטודנטים אג'נדה הנוגדת את זהותה של מדינת ישראל כיהודית וכדמוקרטית בפקולטות השונות. גם המכתב ששלחנו לא היה פעילותנו היחידה בעניין. קדמו לו מאמרים, דיון בוועדת החינוך של הכנסת, עדויות סטודנטים ודוחות, אך דומה כי הוא זה שחשף בעיני הציבור את המתרחש באקדמיה וכאמור יצר הד תקשורתי ודיון, לעתים מאוזן וראוי, לעתים חד-צדדי שהתמקד בהכפשות ריקות מתוכן תוך התחמקות מדיון מהותי ומעמיק.
בניגוד לכותרות השקריות שנכתבו בחלק מכלי התקשורת בניצוחו של עיתון הארץ, לא כתבנו במכתב ולו דבר אחד על דרישה לפיטורי מרצים בשל דעותיהם, אלא רק דרישה מהאוניברסיטה להתייחס לחוסר האיזון ונקיטת צעדים בעניין; לא הכתבנו לאוניברסיטה באלו צעדים לנקוט וגם לא כתבנו - לא במכתב ולא בדוח - שיש להוריד תכנים, אלא רק לאזן. אדרבה, חשוב שהסטודנטים ייחשפו גם לאסכולות ולתכנים השוללים את זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינת לאום, יהודית ודמוקרטית, ולתכנים המאשימים את חיילי צה"ל בפשעי מלחמה, על-מנת שידעו הסטודנטים כיצד להתמודד עם טענות ועלילות כאלה בעולם. אולם אם מצוינות אקדמית של הסטודנטים היא בראש מעייניה של האקדמיה, חובה עליה לפעול לשינוי המצב ולהכניס גם אסכולות מנוגדות ובטח ובטח שאת התכנים שעליהם מושתתת המדינה.
פרופ'
רבקה כרמי הגדירה את עצמה כציונית ואף גינתה בעבר את קריאתו של פרופ' ניב גורדון לחרם על ישראל, אך הלה אינו סופר אותה ומבלי להתייחס לגינויה ממשיך להפיץ את משנתו זו בעולם. פרופ' כרמי, בהצגה של חוסר עמוד-שדרה ערכי ציוני, מצדדת בזרם העכור באקדמיה, באותו מיעוט שמייצג כשלושה עד ארבעה אחוזים בחברה הישראלית, אך שמשליט טרור מחשבתי באקדמיה. נכון, ישנם הרבה אנשי אקדמיה ציונים שהמדינה יקרה להם (ובין היתר תעיד על כך העצומה שהוסתרה ברוב כלי התקשורת, ושעליה חתומים מעל למאה מרצים בכירים, פרופסורים ודוקטורים שתומכים במגמת השר
גדעון סער לפעול נגד מרצים הקוראים לחרם על ישראל ומפצירים בו לבדוק לעומק את דוח תנועת "אם תרצו"), שעם ישראל יקר להם, אך שקולם אינו נשמע. במיוחד בולט הדבר במדעי החברה והרוח, שם שולט בכיפה מיעוט אנטי-ציוני-קיצוני (כדוגמת 9 מתוך 11 אנשי סגל בחוג לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון שמשתתפים בפעילות בארגוני שמאל רדיקלי, וחלקם חתומים על עצומות תמיכה בסרבנים, עצומות תמיכה בעזמי בשארה, עצומות תמיכה בטלי פחימה וכדומה) שעל-פיו יישק דבר ועל פיו ייבחרו המרצים ואנשי הסגל של החוג; וכפי שהעובדות מראות, כנראה שאם אתה ציוני, לאומי - נקודת הפתיחה שלך נמוכה, אם בכלל יש לך סיכוי להתקדם; ומכאן שרבים, ובעיקר מתרגלים וסגל זוטר, מורידים את הראש אל מול המערכת המשומנת הזאת שמהלכת אימים על מי שאינו מיישר קו עם דעותיה, מערכת שפועלת בניגוד מוחלט למנהל תקין, לשקיפות, לחופש האקדמי, למקצועיות ולערכים דמוקרטיים.
בימים שבהם נדון הדוח בכלי התקשורת, התפרסמו מספר הודעות נגד "אם תרצו", חלקן הודעות שעולה מהן בברור כי הכותבים כלל וכלל לא קראו את המכתב אלא ניזונו מהכותרות המסולפות ב'הארץ' וחלקן, כרגיל, ללא התייחסות לטענות, והדפו אותן על-ידי השימוש הנפוץ במושגים הממוחזרים כמקרתיזם, פשיזם וכל ה'חירטוטיזם' הרגיל, בו הם משתמשים כשערוותם נגלית לעיני הציבור. היו שהגדילו לעשות וכל התייחסותם הייתה בעניין אחד - התורמים של "אם תרצו", הכומר האוונגליסטי ג'ון הייגי, שתורם גם לאוניברסיטת בן-גוריון, לבית-חולים ברזילי, לסוכנות היהודית, לנפש בנפש, לבית-חולים גליל מערבי, לבית-ספר ליאו בק, למכללת נתניה ולעוד עשרות גופים בישראל (התייחסות כפוית-טובה וצדקנית כלפי ידיד ישראל). מקוממת מכל הייתה הודעת הגינוי של האגודה הלאומית למדעים. ואני שואל - היכן היו כל אותם צדקנים עד עכשיו? אל מול קריאות לחרם אקדמי על ישראל? אל מול תערוכות המוצגות במכללות שונות ומסיתות נגד מגזרים במדינה ונגד שר החוץ? אל מול עצומות הקוראות לסטודנטים לסרב ולא לשרת במילואים? תגובתם הצבועה רק מאששת את הבעיה, של הגמוניה חד-צדדית אנטי-ציונית אל מול נטישת ערכים אחרים. התייצבותם חד-צדדית זאת, אל מול שתיקתם בהגנה על ערכים אחרים בשם "החופש האקדמי", חושפת את השימוש החד-צדדי וצר האופקים ב"חופש האקדמי" לקידום אג'נדה הפוגעת בזהותו הציונית של רוב הציבור בישראל, שבאמצעות הבחירות הדמוקרטיות הוכיח כי רובו לאומי, ציוני ודמוקרטי - ערכים שאינם נחלת האליטה השולטת בכיפה האקדמית כיום.
תמיכת העם ברחוב בלוחמי השייטת בעת אירועי המשט; התגובות החיוביות הרבות אותן קיבלנו בשבועות האחרונים; הקריאה הספונטנית של סטודנטים באוניברסיטת חיפה לא לקחת קורסים אצל מרצים אנטי-ציונים וגם התגובות האחרונות בפרשת האמנים המחרימים - מצביעות על כך שרובו של עם ישראל האוהב את מדינתו מאס באליטות המייצגות מיעוט הזוי בעם והפועלות בדרכים אנטי-דמוקרטיות על-מנת לכפות את דעתן על רוב אזרחי ישראל שהחליטו לא לשתוק יותר.
אני סטודנט במכון הטכנולוגי בחולון; אצלנו אין חוגים של מדעי החברה או הרוח, אך גם כאן, בסמסטר הקיץ, הנושא אותו העלתה תנועת "אם תרצו" הגיע לכדי דיונים סוערים במהלך השיעורים; גם כאן אין מקום לספק - רובם המוחלט של הסטודנטים מצדדים בביקורת על האקדמיה בגין ההטיה האנטי-ציונית, היעדר השקיפות וחוסר התגובה אל מול אותם אנשי אקדמיה הקוראים לחרם.
פרופ' כרמי חזרה וטענה בכלי התקשורת שאינה מתכוונת להגיב למכתב, אך לשמחתנו גרמה לנושא לעלות לסדר היום. הגיע הזמן להפסיק לפחד, הגיע הזמן לקבל את הביקורת להתנהל בשקיפות ולהתחיל לפעול למען חופש אקדמי אמיתי, למען מקצועיות ולמען מסד הערכים שעליהם מושתתת מדינת ישראל ושבהם מאמין רוב הציבור במדינה. הציבור בישראל מאס באליטות האנטי-ציוניות, האנטי-דמוקרטיות והצדקניות, פרופ' כרמי הפסיקי לפחד!
