כמי שמכהן כחבר בממשלה דמוקרטית, מוזר אולי לשמוע אותי מצהיר כי אני פליט. אולם, אבי, הוריו ובני משפחתו, הם רק אחדים מכמעט מיליון יהודים אשר גורשו או אולצו להימלט מארצות ערב. מוצאם של אבי ובני משפחתו מאלג'יר, מקהילה יהודית בת אלפי שנים, אשר התגוררה בצפון אפריקה זמן רב לפני כיבוש צפון אפריקה בידי הערבים או הגעת האיסלאם אל האזור. עם קבלת עצמאותה, הרשתה אלג'יריה למוסלמים בלבד להפוך לאזרחי המדינה החדשה, וגירשה את קהילת היהודים ילידי המקום, ובהם את אבי ושאר בני משפחתי.
למרות שאנשים רבים אינם חדלים לדבר על הפליטים הערבים או הפלשתינים, רק מעטים מהם מודעים לקיומם של פליטים יהודים שנאלצו להימלט מארצות ערב.
מספר הערבים שיצאו את פלשתינה - ארץ-ישראל (המנדטורית) הוא כ-750,000, בעוד שמספר הפליטים היהודים שנאלצו להימלט מארצות ערב עומד על כ-900,000 איש. לפני כינונה החוזר של המדינה היהודית כ
מדינת ישראל, בשנת 1948, חיו כמעט מיליון יהודים בארצות ערב, ואילו כיום מספרם עומד על כ-5,000.
אבחנה חשובה בין שתי הקבוצות נוגעת לעובדה שרבים מהערבים הפלשתינים היו מעורבים באופן פעיל בסכסוך שיזמו המדינות הערביות השכנות, ואילו יהודי ארצות ערב חיו בארצות מוצאם בשלום, אם כי במעמד נחות של דהימי (dhimmi), מאות רבות, ובמקרים רבים גם יותר מאלף שנים.
זאת ועוד, הפליטים היהודים, שהורכבו ברובם מאוכלוסיה עירונית ומקצועית, בניגוד לאוכלוסיה הפלשתינית שהייתה כפרית יותר ברובה, צברו עושר ורכוש רב, אותו נאלצו להשאיר מאחוריהם בארצות מוצאם.
כלכלנים מעריכים כי בערכים של ימינו, ההיקף הכולל של הנכסים שאבדו לפליטים היהודים שנמלטו מארצות ערב, לרבות רכוש קהילתי כמו בתי-ספר, בתי-כנסת ובתי-חולים, הוא כמעט כפול מהיקף הנכסים שאבדו לפליטים הפלשתינים. זאת ועוד, יש לזכור כי ישראל החזירה מעל 90% מחשבונות הבנק החסומים, הכספות והפריטים האחרים שהיו שייכים לפליטים הפלשתינים במהלך שנות ה-1950.
למרות שמספר הפליטים היהודים והיקף נכסיהם עולים על אלה של הפלשתינים, דומה כי הקהילה הבינלאומית עוסקת רק במצוקתם של הפליטים הפלשתינים.
בעולם קיים מספר גדול של ארגונים בינלאומיים גדולים שעיקר עיסוקם במצוקותיהם של הפליטים הפלשתינים. מדי שנה מתקיים באו"ם כינוס שעניינו הפליטים הפלשתינים, ולפליטים הפלשתינים הוקמה על-ידי האו"ם סוכנות פליטים מיוחדת. למרות שכל פליטי העולם מטופלים במסגרת של סוכנות אחת, באחריותו של הנציב העליון של האו"ם לענייני פליטים (UNHCR), עניינם של הפלשתינים מטופל על-ידי סוכנות אחרת, הסוכנות של האו"ם לסעד ועבודה (UNRWA).
תקציבה של אונר"א לשנת 2010 היה כמעט מחצית מתקציבה של הסוכנות לפליטים.
לא פחות מרשימה היא העובדה כי הסוכנות לפליטים מתגאה בכך כי מצאה "פתרונות בני קיימא" ל"עשרות מיליוני" פליטים מאז הקמתה בשנת 1951. אונר"א, לעומת זאת, כלל אינה מתיימרת למצוא "פתרונות בני קיימא" לפליטים שבטיפולה.
אם לא די בכך כדי להבין עד כמה המצב מעוות, הבה נעיין בהגדרות ובאופן החלתן: בדרך-כלל, ההגדרה של פליט חלה רק על אדם שנמלט ומבקש מקלט, אולם פליט פלשתיני הוא אדם שנמלט וכל צאצאיו, לעולם ועד. לכן, על-פי ההגדרה של אונר"א, אשר מעניקה מעמד של פליט לצאצאי פליטים, גם אני אמור להיות פליט.
מובן שאיני רואה את עצמי כפליט אלא כאזרח גאה של מדינת ישראל. הפליטים היהודים זכו למצוא ביטוי לשאיפות הלאומיות שלהם במדינת ישראל, ובדיוק באותו אופן, הפליטים הערביים צריכים למצוא את הביטוי לשאיפות הלאומיות שלהם במדינה הפלשתינית.
עתה, כאשר המשא-ומתן הישיר בין ישראל לבין הפלשתינים עומד להתחדש, יופנו זרקורי התקשורת לשאלת הפליטים פעם נוספת. מה שמכונה "זכות השיבה" של הפליטים הפלשתינים אינו אלא בדותה משפטית. בהחלטת העצרת הכללית מס' 194, שהיא המקור הלכאורי ל"זכות" זו, אין כל אזכור למונח, ומכל מקום, אין להחלטה זו כל תוקף משפטי מחייב, וכמו כל ההחלטות האחרות של האו"ם, היא עושה שימוש מכוון במונח המעורפל "פליטים" מבלי להוסיף להם כל איוך אחר.
החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מס' 242, שעדיין מקובל לראות בה את המסגרת המשפטית הראשונית לפתרון הסכסוך בין ישראל לערבים, קובעת כי הסדר שלום כולל במזרח התיכון יכלול בהכרח "פתרון צודק לבעיית הפליטים". החלטה זו אינה מבחינה בין הפליטים הערבים לבין הפליטים היהודים.
למעשה, אחד מהמנסחים המובילים של ההחלטה, השופט
ארתור גולדברג, שהיה הנציג הראשי של ארצות הברית באו"ם, אמר: "ההחלטה מתייחסת למטרה של "השגת פתרון צודק לבעיית הפליטים". נוסח זה מתייחס ככל הנראה לפליטים הערבים ולפליטים היהודים".
בנוסף, בכל ועידת שלום שנערכה בהשתתפות ישראל ושכניה הערבים או הסכם שנתחם ביניהם, נעשה שימוש במונח "פליטים" ללא כל סיווג או איוך נוספים.
במהלך המשא-ומתן המפורסם שהתקיים בקמפ דיוויד בשנת 2000, הנשיא קלינטון, מי שאיפשר ואירח את המשא-ומתן, אמר: "יהיה צורך להקים קרן בינלאומית כלשהי עבור הפליטים. קיים עניין, כך אני חושב, משני הצדדים, וזו עובדה מעניינת כשלעצמה, גם בהקמת קרן אשר תפצה את הישראלים אשר הפכו לפליטים בעקבות המלחמה שפרצה לאחר לידתה של מדינת ישראל. ישראל מלאה באנשים, יהודים, אשר חיו בארצות שהן בעיקרן ארצות ערביות, ואשר באו לישראל משום שהפכו לפליטים בארצותיהם".
בשנת 2008 התקבלה בקונגרס בארצות הברית החלטה מס' 185, אשר מעניקה, בפעם הראשונה, הכרה שווה בפליטים היהודים, ואשר קובעת כי על ממשלת ארצות הברית להכיר מאותו מועד ואילך בכך שיש לתת יחס שווה לכל הקורבנות של הסכסוך הישראלי-ערבי.
אני גאה בכך כי כנסת ישראל קיבלה השנה, בחודש פברואר, החלטה שיש לפצות את הפליטים היהודים שגורשו מארצות ערב לאחר 1948, כחלק בלתי נפרד מכל משא-ומתן עתידי על שלום בין ישראל למדינות ערב. בהצעת החוק נאמר: "ממשלת ישראל לא תחתום, באופן ישיר או באמצעות נציג מטעמה, על אמנה או הסכם מסוג כלשהו עם מדינה, גוף או רשות, שעניינם הסדר מדיני במזרח התיכון מבלי להבטיח את זכויותיהם של פליטים יהודים מארצות ערב בהתאם לאמנת הפליטים של האו"ם".
לפני 1948 חיו בארצות ערב כמעט 900,000 יהודים, ואילו כיום נותרו שם רק אלפים בודדים. היכן כל הזעם הבינלאומי, הוועידות, ההכרזות והדרישות שעניינן צורך בפתרון ובפיצויים? בשעה שסוגיית הפליטים הפלשתינים הפכה לכלי ניגוח מדיני נגד ישראל, ו
הליגה הערבית הורתה למדינות החברות בה לא להעניק לפלשתינים המתגוררים בשטחן אזרחות, ישראל קלטה את כל הפליטים היהודים, בין אם אלה פליטים שנמלטו מאימת השואה ובין אם אלה פליטים שנמלטו מארצות ערב עקב רדיפות וגירוש.
אנשים כמו אבי, אותם מאות אלפים שבאו למדינת ישראל, ומיליוני הישראלים שהם צאצאי פליטים אלה, זכאים אף הם לפתרון צודק ולפיצויים. יש חשיבות חיונית לכך שסוגייה זו תחזור אל סדר-היום הבינלאומי, על-מנת שלא נהיה עדים, פעם נוספת, להתייחסות מעוותת ולא סימטרית כלפי הצדדים במסגרת הסכסוך הישראלי-ערבי.
