ד"ר מרטין שרמן, חוקר סוגיות ביטחון ודיפלומטיה ציבורית, הוא בעל תוארים אקדמיים בפיסיקה, בגיאולוגיה, במנהל עסקים ובמדעי המדינה. אחר שבע שנות שירות בקהיליית המודיעין הישראלית, הוא הצטרף לאקדמיה בישראל ובארה"ב ופרסם מחקרים בנושאים הקשורים למלחמה בטרור ולמכלול של סוגיות בנושא ביטחון מדינת ישראל.
בתוקף מומחיותו הוא הוזמן להעיד בפני ועדות הקונגרס של ארה"ב בדיונים בנושאי כלכלה וביטחון במזרח התיכון. בשנים האחרונות הוא פרסם ספרים ומאמרים מדעיים רבים בכתבי עת יוקרתיים בעולם. ד"ר מרטין שרמן מתארח לעתים קרובות בתוכניות טלוויזיה ורדיו בארץ ובארה"ב כדי להציג את עמדותיו.
"מבלי להמעיט באיום האירני, לדעתי האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל כיום הוא הדלגיטימציה שלה ההולכת וגוברת בעולם", אומר ד"ר מרטין שרמן. לדבריו, בעוד שהאיום האירני הוא בגדר איום פיסי שניתן להשיב עליו על-ידי הנחתת מכת נגד, הרי שאיום הדלגיטימציה נועד לבטל את התקפות של מדינת ישראל ואת עצם הקונצפט של הציונות.
האם מדובר בהטלת ספק בקיומה של ישראל? "אם נעיין ב'גוגל' ונקיש שם של מדינה וציטוטים על זכותה להתקיים (Right to exist) ניתקל בשני ציטוטים על ברזיל, 6 ציטוטים על מקסיקו, 7 ציטוטים לגבי ספרד ושוודיה ובלא פחות מ-1,640,000 ציטוטים כאשר מדובר במדינת ישראל. לא פחות!"
מדוע ישראל מפסידה כיום בקרב על דעת הקהל? "התשובה פשוטה ביותר, ישראל מפסידה כי היא לא רוצה לנצח".
זה נשמע מוזר. "לדעתי המופקדים על מלחמה זו הם בעלי השקפת עולם שאינה מאפשרת להם לאמץ אסטרטגיה מנצחת. קל להוכיח את רצונה של מדינת ישראל לנצח, אבל אם רוצים למדוד את המוטיבציה של ארגון להשגת מטרה מסויימת, בוחנים את כמות המשאבים המוקדשים להשגת אותה מטרה. כשמסתכלים על כמות המשאבים שמקדישים להסברה של מדינת ישראל, או במילים אחרות לדיפלומטיה הציבורית, התקציב הוא ממש מגוחך, גם אם כיום נוטים להגדיל אותו במקצת".
מהו התקציב? "לפי מיטב ידיעתי, התקציב הוא כ-10 מיליון דולר, שזה סכום קטן מתקציבה של חברה בינונית בעולם לקידום סוג של מזון מהיר או חטיפים.
כאשר מדינת ישראל רוצה להשיג מטרה 'שלא מתוקצבת מראש' ואשר עלותה גבוהה, כדוגמת הקמת גדר ההפרדה, ביצוע ה'הינתקות' וה'התכנסות' משטחי יהודה ושומרון בנוסחת אולמרט, איש לא נותן דעתו על העלות הכספית. לעומת זאת, המשאבים המתוקצבים להסברה מועטים ביותר, היות ויש הסבורים שלא כל כך צריך הסברה".
כיצד הינך מסביר את התופעה הזו? "התשובה כתובה בדפי ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל. הליכוד עלה לשלטון בשנת 1977 על המצע של ארץ ישראל השלמה, וחלפו 28 שנים עד שהליכוד החליט על הנסיגה משטחי עזה ב-2005.
במשך 20 שנה ראשי ממשלת ישראל באו משורות הליכוד. כאשר הליכוד עלה לשלטון, כל סיני היה בידי ישראל ושארם א-שייך סומנה במפות המטה הכללי של בצבא האמריקני כאחת הנקודות החיוניות לביטחונה של מדינת ישראל. אז איש לא העז לדבר על פינוי בקעת הירדן, על ירידה מהגולן ועל חלוקת ירושלים".
וכיום? "כיום הדברים הללו הם חלק אינטגרלי של השיח המדיני וחלק מהדברים נחשבים כיום כ'בלתי נמנעים'. פירושו של דבר, שהימין אומנם זוכה בבחירות בקביעות, אולם אף פעם אינו מהווה גורם דומיננטי".
מדוע? "כיוון שמוקד ההכרעות נמצא למעשה מחוץ למערכת הפוליטית והוא גורם להפרעות.
אף אחד מהתהליכים המדיניים שאליהם הובילו הממשלות השונות לא היו תוצאה של לחץ בינלאומי, בין אם מדובר בתהליך אוסלו או בנסיגה מלבנון ובהינתקות מעזה. היוזמות הללו בושלו במטבח ישראלי, וגם ה'שפים' והמלצרים שהגישו לנו את התבשיל היו תוצרת כחול לבן. יתר על כן, בעבר סווג אש"ף בארה"ב כארגון טרור, עד לחתימת
הסכם אוסלו על מדשאות הבית הלבן.
כלפי פנים לא הופעל על ממשלת ישראל כל לחץ קואליציוני, ובמקרה של אוסלו הממשלה 'שילמה' בהטבות פוליטיות למתנגדים הבודדים מבין חברי הכנסת. למרות זאת, היוזמות הללו נכשלו כישלון חרוץ, המצב לא הוטב, ואילו כל הסכנות שבפניהן התריעו המתנגדים התממשו אחת לאחת".
תוכל להגדיר את המכשולים העומדים בפני הממשלות לדורותיהן? "אם נשתמש להמחשה בלשון הכדורגל, יש לחפש את החולי של המערכת הפוליטית בטופוגרפיה של המגרש. כללי המשחק טובים והשחקנים מצויינים, דהיינו שיטת הבחירות ושיטת הממשל טובות. לפוליטיקאים יש צבר של עשייה המחפה לפעמים על רמה אינטלקטואלית נמוכה. הבעיה נעוצה במבנה הסוציולוגי של החברה הישראלית". גם באקדמיה הם מיעוט.
כלומר? "מדובר באליטות היוצרות מרכזי השפעה המעוותים את התהליך הדמוקרטי ומביאים לתוצאות מדיניות שליליות. מרכז ההשפעה מורכב, לדעתי, ממשולש של אליטות בחברה הישראלית שכל צלע מזינה הדדית את רעותה. האליטות מורכבות מהשולטים במערכת המשפט, במערכת התקשורת ואלה המתיימרים לייצג את האקדמיה הישראלית. בידי אנשי האליטה יש היכולת והמוטיבציה לכפות על הדרג הנבחר סדר יום שפוגע באינטרס הלאומי ארוך הטווח של מדינת ישראל".
היכן זה משתקף? "כאשר מדברים על האקדמיה, האליטה המתיימרת להשפיע מורכבת בעיקר מאקדמאיים מהפקולטות למדעי הרוח, מדעי החברה והמשפטים.
אומנם לחלק גדול מהאקדמיה יש דעות שונות לחלוטין מאלה של האליטות. מדובר בעוסקים בתחומי ההנדסה, המדעים מדויקים, מדעי הטבע ומדעי החיים, שלהם לצערנו כמעט שאין דרך להביע את דעותיהם בציבור. אך מעצבי הדור הבא של הפוליטיקאים, המחנכים, העיתונאים, המשפטנים, היועצים הפוליטיים והסוקרים באים מהפקולטות למדעי הרוח, החברה והמשפטים. הם מעצבים כיום את ההווי הפוליטי השורר בכל הקשור לבון-טון האופנתי וקובעים את הלגיטימי והבלתי לגיטימי".
האם הקבוצות הללו יכולות לכפות גם סדר יום פוליטי? "מי ששולט כיום במערכת המשפט יכול לחסום כל מהלך דעתני שבו מעוניינים הפוליטיקאים. מי ששולט בתקשורת יכול לקדם ואף ליזום כל מהלך ותרני שהפוליטיקאים מעוניינים או אינם מעוניינים ליישם. שופטים ועיתונאים זוכים לגיבוי מצד קבוצות של פרופסורים, והדוגמה האחרונה היא שלא ניתן להפסיק לספק את החשמל לעזה, בעוד שזה משמש להפעלת מחרטות המייצרות נשק קטלני נגדנו".
מהי המוטיבציה של האליטות? "לחבורה זו יש אינטרסים אישיים ומקצועיים. חשובים להם יותר האישור והקבלה של דעותיהם אצל עמיתיהם מחו"ל מאשר על-ידי אזרחי ישראל. כאשר שופט עליון פוסק בנושא בעייתי מהבחינה הפוליטית, מעניין אותו מה יגידו עמיתיו המשפטנים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרוורד היוקרתית יותר מהתייחסות לדבריו בחוצות פתח תקוה.
"כאשר חוקר במדעי הרוח או החברה מבקש להשיג מימון מחו"ל יהיה לו קל יותר אם הוא מאמץ את הנרטיב הפלשתיני במקום את הנרטיב הציוני המחייב.
"כאשר איש תקשורת ישראלי רוצה להיות מוזמן כנואם מרכזי בכנס יוקרתי בחוץ לארץ, סיכוייו טובים יותר אם הוא מביע בדבריו דאגה לסבל הפלשתיני במקום דאגה לביטחונה של ישראל. כמו-כן לאליטות האלה היכולת לעוות את התהליך הדמוקרטי בישראל ולא משנה מי נבחר לממשלה. אנשי האליטות הם הקובעים ברמה האופרטיבית את הכיוון של סדר היום המדיני והביטחוני, והנבחרים מופקדים על הביצוע - בין בהתלהבות ובין בחשדנות. לעובדה זו תוצאות קשות, מצד אחד מתערערים יסודות הדמוקרטיה בישראל ומצד שני ביטחון ישראל נפגע".
ולגבי העתיד? "המשך התופעה יביא בהכרח לערעור האמון של האזרח בבחירות. איש אינו מצפה מפוליטיקאי שנבחר על-ידו שיקיים את כל מה שהבטיח במצע. אך אצלנו האזרח מקבל מהנבחר בדיוק את ההיפך ממה שהוצע לו בבחירות. דהיינו, מציגים בפניו נושא מרכזי לדיון ציבורי. על-ידי הצבעה, מקבל הבוחר את דרך א' ודוחה את דרך ב', אבל בסופו של דבר נאלץ לקבל את דרך ב', שמישהו אחר הציע ולא זכה בבחירות.
"המשך התופעה מוביל לכך שאזרחי ישראל יפתחו לאורך זמן תחושה של ניכור, יפסיקו להצביע וימנעו מלהשתתף בהליך הדמוקרטי. הוכח כי כאשר אזרח מאבד אמון בשיטת 'שלטון הרוב', קצרה הדרך לאימוץ שיטת 'שלטון הרובה'".
כיצד לדעתך מנצחים במלחמת ההסברה? "כדי לנצח במלחמת ההסברה מוכרחים לעבור להתקפה. המעבר להתקפה מחייב את העוסק בדיפלומטיה ציבורית להציג את היריב כמו שהוא, במטרה שיקבלו את הטיעונים שלנו ואת הצורך לאמץ מדיניות ביטחונית מסוג זה או אחר".
פירושו של דבר? "אם אתה מציג את הצד הערבי בהתאם לתכתיבים של מה שקרוי התקינות הפוליטית, אין שום סיבה שתוכל לזכות להבנה ולאהדה. אם הערבים הפלשתינים מוצגים כדומים לתושבים של orange county רק עם כאפייה, אין שום סיכוי שהעולם יבין את התנהגותה של ישראל כלפיהם. ניתן להשיג הבנה ואהדה מהעולם אך ורק אם יבינו מול מי אנו ניצבים - חברה אכזרית, בלתי מתקדמת המדכאת את נשותיה, המתירה מעשי רצח כהגנה על כבוד המשפחה, צדה את ההומוסקסואלים שבה ורודפת בברוטליות את מתנגדיה הפוליטים.
"אם אתה משכיל להציג האויבים באור אמיתי, ניתן לשים ללעג את השקפת העולם של מי שרוצה למקם אותם בפאתי נתב"ג, על הגבעות המשקיפות על מבואות תל אביב, לאורך כביש 6 ועל השטח השולט על מאגרי המים של ישראל. זאת צריכה להיות השקפת העולם של מי שמופקד על מלחמת ההסברה".
כיצד לדעתך יש להפעיל את מערך ההסברה? "יש להפעיל יותר לחץ בארה"ב. לדוגמה, ניתן להפעיל בכל רגע חמישה מיליון מאמינים נוצרים שיציפו את רחובות וושינגטון. בארה"ב יש אוכלוסיה של 80 מיליון תומכי ישראל ואנו מצידנו מתנכרים לציבור ענקי זה, שלא לדבר על האוונגליסטים דוברי ספרדית (היספנוס) שהם אוהדי ישראל מובהקים".
כיצד מתמודדים עם השפעת האליטות כלפי פנים וכלפי חוץ? "בהתמודדות עם האליטות לא צריך לצפות לשינוי דעתם, שכן לדידם יש לאמת חשיבות שולית בלבד. הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להפוך אותם לבלתי רלוונטיים ולגרום לחסידים לנטוש אותם. כדי לעשות זאת יש ליצור זירת עימות בתוך האקדמיה בין דעות פרו ציוניות לבין דעות פוסט-ציוניות או אנטי ציוניות, אפילו אם אלה מתחזות לציוניות.
יש להעביר את המאבק הזה לשטח של היריב וליצור זירת עימות שתזכה לצפייה ולמעקב מצד צופים רבים ככל האפשר. חשוב לחשוף את הצביעות, את היעדר ההיגיון, את קוצר הראיה ואת הסתירות הפנימיות של דוברי האליטות. יש לזכור לדוגמה מה שקרה עד עכשיו באסטרטגיה של התרומות: תומכי השמאל השכילו להעביר משאבים למסגרות המפיצות את רעיונותיהם, כמו
שלום עכשיו ו
הקרן החדשה לישראל וג'יי סטריט הצוברת תאוצה בארה"ב בזכות המשאבים הכספיים העומדים לרשותה.
לעומת זאת, התרומות לימין הופנו לרכישה ולבנייה של בתים ביו"ש ולרכישת רכב הצלה למכבי אש ואמבולנסים - כולן מטרות אצילות אך לא פוליטיות. זה מסביר מדוע השמאל השתלט על תחומי ההסברה המדינית.
לפיכך אני מבקש לכונן זירת עימות בדמות של מרכז מדיניות ציבורית בתוך הממסד האקדמי הקיים".
מה השוני לעומת מרכזים דומים? "המרכז האקדמי באריאל, מרכז שלם והמכון לאסטרטגיה ציונית מקיימים את מרבית הפעילות שלהם מחוץ לממסד האקדמי הקיים. לכן, חרף מאמציהם, מתעלמים מהם היריבים מהשמאל, כי בציבור חושבים שהימין מזוהה עם השקפת עולם דתית.
ברצוני ליצור זירה החושפת ומציגה השקפה חילונית ציונית, לאומית, ליברלית, לא מתרפסת ולא אנטי-דתית. פעילות זו תסייע רבות למדינת ישראל.
כיום, מדינת ישראל משולה לצפרדע שהוכנסה לגיגית של מים קרים וגורמים מבחוץ 'מחממים' אותה באיטיות אך בעקביות, כדי שהמים יגיעו ביום מן הימים ל'נקודת רתיחה'".
