האם אבו מאזן מוכן לפשרה היסטורית עם ישראל?

כמה מהפרשנים הישראלים הופתעו מהופעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס השקת המו"מ הישיר בוושינגטון. במיוחד לאור העובדה שהוא קרא ליו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס במילים "השותף שלי". באמצעי התקשורת הישראלים התחיל כבר הוויכוח האם בנימין נתניהו השתנה או לא? או כפי שניסח זאת אחד הפרשנים: האם בנימין נתניהו כבר מוכן לחצות את הרוביקון? אינני יודע את התשובה הוודאית... יש לי כמה סימנים ששמעתי ממקורבים מאוד לראש הממשלה נתניהו, שמעידים שהוא אכן מוכן לכמה "ויתורים כואבים" בשטחי יהודה ושומרון וגם בירושלים. אולם עדיין מוקדם לפסוק בוודאות. צריך להמתין ולראות... שאלה לא פחות מעניינת היא האם יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס מוכן לחצות את הרוביקון? אסור לשכוח שמחמוד עבאס אולץ על-ידי ממשל אובמה ומדינות ערב המתונות לחדש את המשא-ומתן הישיר עם ממשלת נתניהו. הוא לא רצה בכך. במשך כשנה וחצי הוא הצליח לדחוק את ממשלת נתניהו לפינה מבחינה מדינית ובינלאומית. הוא קיווה שהנשיא אובמה יעשה לו את העבודה ו"יקפל" את בנימין נתניהו. ואכן, אובמה עשה לנתניהו "זובור" גדול... מסע של השפלה מדינית ואישית. ואז הגיעו ההכנות לבחירות לקונגרס בארצות הברית, אובמה נאלץ לשנות לחלוטין את יחסו לבנימין נתניהו. הוא תקע סכין בגבו של מחמוד עבאס... ולעבאס לא נותרה ברירה אלא להתייצב בטקס השקת השיחות בוונינגטון בעל כורחו... לפני כמה ימים העניק מנהיג החמאס ברצועת עזה, ד"ר מחמוד א-זהאר ראיון לעיתון "א-שרק אל-אווסט" היוצא לאור בלונדון. הראיון היה מפתיע מאוד... מחמוד א-זהאר אמר שעמדותיו של יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס אינן שונות מעמדות החמאס. הוא הדגיש כי מחמוד עבאס לא יעשה שום וויתורים לישראל ולכן השיחות ישירות בין ישראל לפלשתינים יכשלו. גם בכירים פלשתינים אחרים בתוך תנועת הפת"ח ומחוצה לה אומרים כי מהיכרותם הקרובה עם מחמוד עבאס הם בטוחים כי הוא לא ישנה את עמדותיו כהוא זה, בכל הקשור לסוגיות הליבה של הסדר הקבע: ירושלים, הפליטים, הגבולות וההתנחלויות. הם מסבירים כי מחמוד עבאס הוא מדור מקימי אש"ף, בן למשפחת פליטים מצפת אשר חסר את הכריזמה והיכולת לקבל החלטות אמיצות והיסטוריות. גם מצבו הפוליטי מורכב וקשה... הוא איבד את השליטה על רצועת עזה לארגון החמאס ומתנגדיו טוענים כי כהונתו כנשיא הסתיימה מזמן ואין שום לגיטימציה לייצג את הפלשתינים. מחמוד עבאס מצידו מבטיח כי אם יגיע להסכם עם ישראל יביא אותו, לפני ביצועו, למשאל עם שיכלול גם את הפזורה הפלשתינית שבה חיים חמישה מיליון פליטים. בשנת 2000 הייתי הכתב המדיני של קול ישראל וכיסיתי מקרוב את פסגת קמפ דיוויד בהשתתפות הנשיא קלינטון, יו"ר הרשות הפלשתינית יאסר ערפאת וראש ממשלת ישראל אהוד ברק. בדיווחים שלי סיפרתי בהרחבה מידע שלמדתי מחברי המשלחת הפלשתינית לשיחות כי מחמוד עבאס הפגין עמדות בלתי מתפשרות בסוגיות הליבה של הסדר הקבע וכי הוא שכנע בסופו של דבר את יאסר ערפאת לדחות על הסף את הצעות הפשרה האמריקניות. ההמשך ידוע... הוועידה הסתיימה בפיצוץ גדול... זמן קצר אחר כך פרצה האינתיפאדה השנייה. זהו מחמוד עבאס... אל תטעו! יש לו חזות מטעה... בשערו הלבן ובשפתו המנומסת הוא נראה כסבא נחמד שאפשר להסתדר איתו... אולם, הוא "זאב בעור של כבש"... עמדותיו בנושא הסכסוך הישראלי פלשתיני נחרצות מאוד. הוא מקפיד לדבר על השלום מעל כל במה אפשרית, לגנות כל גינויי אלימות של הפלשתינים ומשוכנע שהאינתיפאדה השנייה גרמה נזק רב לתדמיתם של הפלשתינים בעולם, אך הוא לא יזוז אפילו מילימטר אחד מ"הקווים האדומים" של הפלשתינים הנקראים בערבית "ת'וואבת". הוא חזק בדיבורים על השלום, שלום על-פי התנאים של הפלשתינים... לא שומעים ממנו התבטאויות על נכונות לפשרה היסטורית עם ישראל, בטח לא על "ויתורים כואבים" מצד הפלשתינים. הוא גורס שהפלשתינים הם הצד החלש, שהם איבדו ב-1948 שמונים ושניים אחוזים משטחה של פלשתין ההיסטורית שעליהם קמה מדינת ישראל. לפיכך ישראל צריכה להחזיר לפלשתינים את עשרים ושניים האחוזים הנותרים במלואם שהם הגדה, הרצועה ומזרח ירושלים עד הסנטימטר האחרון. הוא לא מוכן לוותר על "זכות השיבה" של הפליטים הפלשתינים על-פי החלטה 194 של האו"ם, דהיינו לתחומי מדינת ישראל, וחלומו הוא להגשים בשלב הראשון את החזרתם של כשלוש מאות אלף פליטים פלשתינים החיים בתנאים מחפירים במחנות הפליטים בלבנון, לגליל לחיפה ולעכו. גם בתחום סידורי הביטחון אפשר לשמוע ממנו הצהרות נחרצות כי איננו מוכן לנוכחות של "אפילו חייל ישראלי אחד על אדמת פלשתין" אם יושג הסכם הקבע. כלומר הוא אפילו לא מוכן להצבת תחנת התראה ישראלית אחת בשטחי המדינה הפלשתינית במסגרת ההסכם הסופי. לעומת זאת הוא מסכים לנוכחות של כוחות בינלאומיים בבקעת הירדן במסגרת סידורי הביטחון של הסדר הקבע. להסדרי ביטחון הדומים להסדרים בדרום לבנון על-פי החלטה 1701. השכונות החדשות בירושלים, גילה, רמות, הגבעה הצרפתית, רמות אשכול, הר חומה וכו' נחשבות בעיניו להתנחלויות שיש לפנותן ולשכן בבתיהן את הפליטים הפלשתינים. הוא מסרב בתוקף להתקדם בהדרגה לעבר המדינה הפלשתינית, הוא מתנגד להסדרי ביניים ודורש לנהל מו"מ על הסדר הקבע למרות שהוא מודע היטב למורכבות של סוגיות הליבה של הסכסוך. הוא דורש "הכול או לא כלום". אלו הן רק דוגמאות לכמה מעמדותיו. לא מדובר ב"עמדות פתיחה" לקראת חידוש המו"מ הישיר עם ישראל. אלו הן "עמדות הפתיחה" ו"עמדות הסיום" של מחמוד עבאס. בעיתונות הפלשתינית המזוהה עם הרשות הפלשתינית נכתבו בימים האחרונים מאמרים בשבחו של מחמוד עבאס. הם היללו את דבקותו ב"קווים האדומים" של הפלשתינים, הזכירו את עמידתו האיתנה בלחצים בפסגת קמפ דיוויד ותקפו את החמאס. כותבי המאמרים והפרשנים מהפלגים השונים של אש"ף ביקשו מהחמאס להפסיק לתקוף את מחמוד עבאס באמצעי התקשורת ולהפסיק את הפיגועים באזרחים ישראלים מכיוון שהם גורמים רק נזק לאינטרסים של הפלשתינים. הם הדגישו והבהירו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי אין שום סיכוי שבעולם שמחמוד עבאס יוותר על העקרונות הפלשתינים בנושאי ירושלים, הפליטים, ההתנחלויות והגבולות. הם הבטיחו כי מחמוד עבאס יחשוף במשא-ומתן את הפנים האמיתיות של בנימין נתניהו וממשלתו כקיצונים וכגזענים מבלי לוותר על שום דבר. לכן, במקביל לשאלה שאנו שואלים האם ראש הממשלה בנימין נתניהו מוכן לחצות את הרוביקון? אנו חייבים לשאול האם יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס מוכן אף הוא לעשות את הצעד הזה? לצערי, אין עדיין שום סימן לכך,ואף לא הסימן הקטן ביותר! ייתכן שאני טועה... אך באותה המידה ייתכן שאני גם צודק... בכל מקרה, אם מחמוד עבאס מוכן לחצות את הרוביקון ולעשות פשרה היסטורית עם מנהיגי ישראל שיוכיח זאת! חובתם של מנהיגנו להוכיח שהם מוכנים לעשות פשרה היסטורית למען השלום עם הפלשתינים... אבל לעשות זאת בחוכמה. ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט עשה זאת בטיפשות. ועכשיו קו ההתחלה של המשא-ומתן הישיר בין נתניהו לעבאס יהיה הוויתורים הגדולים שהגיש אולמרט למחמוד עבאס. ויתורים שנדחו על הסף. נקווה שלנתניהו תהיה את התבונה לעשות זאת אחרת...