תשובה לשאלות רציניות

אחד מקוראי מאמרי כאן "מלחמת דת" (15.8.10), כתב לי דואר-האלקטרוני ובו "שתי שאלות מהותיות": "איך ייתכן שלמרות כל הרדיפות מכל הסוגים, כולל הברבריים, עם יהודי שרד וקיים? ואיך זה ייתכן שהעמים בכל התקופות, עם כל רצונם להשמיד את העם הקטן הזה, לא הצליחו, ולא מצליחים גם היום?". עניתי לשואל, כמובן, ודומני שגם קוראים אחרים עשויים למצוא עניין בתשובה:

• שמחתי לקבל את מכתבך. הקדשתי לשאלותיך שנים רבות, והוצאתי שני ספרים בנושא (בעברית "האתגר. פרדיגמה יהודית חדשה", והרחבתו באנגלית "Toward a New Jewish Paradigm").
  אין לשאלותיך תשובות פשוטות, ואפשר להוסיף עליהן כהנה וכהנה. השאלה שאני מבקש להציג מול שאלותיך היא: האם אנו, בייחודנו, יכולים היום לעזור לעצמנו וְלָעולם להיות מקום טוב יותר - שלא לדבר על להתקיים? ברגע זה נראה לי שאנחנו מצטיינים בעשיית רע לעצמנו, אולי מאיימים על שלום העולם, ובוודאי זוכים, כעם, לפחות-ופחות האזנה. ולמרות נטיית הרוב בארץ להטיל את ההאשמה על הסכנות הנזכרות על אחרים, לדעתי אי-אפשר להתעלם מהעובדה שיש לנו חלק פעיל ביצירת מצב זה.
  אנסה להתייחס לשאלות האלה, ולהצביע - בקווים כלליים - על הדרך לפתרונן.
  אקדים ואומר שכעם, אין לנו כשרון לעצמאות מדינית. להבנתי, עמנו הגדיר את עצמו כעם ("יהודי") מאוחד ונבדל מעמים אחרים, רק אחרי חורבן בית ראשון, דהיינו, בגלות בבל ואחריה. לפיכך, עד ימינו, תקופת העצמאות המדינית היחידה שלנו, מאז מרד המכבים ועד השעבוד לרומא, ארכה כשמונים שנה בלבד. מדינת ישראל מראה סימנים מדאיגים שלא תאריך את קיומה תקופה ארוכה בהרבה מזו. אבל היהדות, כארגון בר קיימא, התקיימה אלפי שנים כמהות רוחנית, לא מדינית. היא נוסדה בידי רבי יוחנן בן זכאי, שקיבל מהרומאים את הזכות לקיים את המרכז שלו ביבנה אחרי שנמלט בארון מתים מירושלים הנצורה.
  מה גרם, אפוא, לשינוי הפרדיגמטי, שהביא את אבותינו המידיים הנה, ואיפשר להם להקים פה ישות מדינית לתפארת? מצד אחד היה זה האופי של רדיפות היהודים, בצירוף תנאים מדיניים וכלכליים (כגון האפשרות להשיג את הצהרת בלפור). ובמקביל - התנערות מוחלטת משלטון ההלכה המסורתי (התהליך החל במאה ה-18, והגיע לשיאו בהשראת ענקים מסוגם של ביאליק והרצל). אבל ראה זה פלא, מרגע שהוקמה המדינה היהודית החל כרסום מהיר באותה "התנערות", והסימנים הישנים של ריקבון פנימי שָבים ומתגלים בכל עוצמתם ההרסנית, עד כדי סיכון עצם קיומה של המדינה.
  בספריי, אני מצביע על התפתחות רוחנית חדשה בתפישת העולם, המכונה לפרקים פרדיגמה חדשה ולפרקים פרדיגמה אקולוגית חדשה, ושואל אם - ואיך - יוכל עמנו הנבחר להצטרף למגמה כלל-אנושית זאת. את מה שהפעים את הראשונים למדתי מכלי ראשון - אבי עבד עם בן גוריון בסג'רה, הקים את אחד הקיבוצים הראשונים בעמק יזרעאל, הביא את תיאטרון "הבימה" ארצה, ופיתח את התעשיות הראשונות בקיבוצים. תפישתו הייתה קרובה ביותר לתפישה שאני קורא לה פרדיגמה חדשה.
  ובכל זאת, מדוע ניתן לומר שהוא וחבריו, באמצעות בניהם ונכדיהם, נכשלו? לדעתי הסיבה טמונה ביסוד העיקרי של תפישת היהדות את עצמה כעם נבחר, עם סגולה. גם אם הבאנו חידושים אדירים בחשיבותם לעולם, וגם אם בבדידותנו שרדנו אלפי שנה, היום אין מקום לבידוד הזה. הוא יכול רק להביא עלינו שואה - כשהאחראית העיקרית לכך היא תפישתנו העיקשת את עצמנו, כעם לבדד ישכון.
  האם יכול לחול שינוי כזה? זה תלוי בך ובי. חלק מידידיי "התייאשו מהמדינה", אך ישנם עוד רבים שנלחמים על שינוי פניה ושינוי דרך פעולתה של היהדות המדינית. השאלה היא אם קבוצת אנשים אמיצי-לב אלה יוכלו להמשיך ולפעול, עד שיגיעו לַ"מַסה הקריטית" של שינוי פרדיגמטי - בדרך מחשבתנו ופעולתנו כאחת. מכיוון שאני מניח שאתה צעיר ממני, אני מקווה מאוד שתזכה לראות שינוי זה בעיניך.