רה"מ, מר
בנימין נתניהו, טס השבוע לוושינגטון לקראת שיחות השלום עם הפלשתינים וכפי שהדברים מצטיירים גם בתקשורת, לא נטעה, אם נאמר שהסיכוי להצלחתן של השיחות הללו שואף לאפס או במילים אחרות, שיחות עקרות.
מבלי להיכנס לניתוח רצון הצדדים, לנכונותם ויכולתם להניע ולהגיע להסכם שלום וסוף הסכסוך, שני הצדדים - הישראלי והפלשתיני טסים לארה"ב בידיעה ששיחות אלו יעלו על שרטון במוקדם או במאוחר. כמובן, שכותב מילים אלו ישמח לטעות בניתוח זה ובלבד שנגיע לתוצאות המקוות של שלום בר קיימה במזה"ת, אך כאשר שני הצדדים לא מגלים נכונות אמיתית לפתרון אמיתי של הסוגיות הנדונות והידועות לשני הצדדים, שפירושן פשרות כואבות ורציניות לשני הצדדים (מתווה קלינטון), הרי כי תוצאות שיחות אילו נדונות לכישלון ולא בפעם הראשונה.
כל מי שעוקב אחרי התהליכים של המשאים ומתנים בינינו לבין הפלשתינים יכול להצביע על דפוס מוכר בהתנהלות הישראלית, ועל ארבעה וחמישה סיבובי מו"מ שהסתיימו בכיליון עיניים, במפח נפש או בטרור ואינתיפאדה, ולא, אינני רוצה לומר שהפלשתינים באופן גורף הם האשמים העיקריים והבלעדיים בכישלון השיחות, אבל הם היחידים שיכולים להשתמש בנשק הטרור, בעוד ישראל יכולה לאיים במטוסיה.
בשבוע שעבר התקיימה ישיבה במועצה לביטחון לאומי בראשותו של דר'
עוזי ארד, בה נתבקשו גורמים משפטיים במלל"ת להכין נייר עמדה בן עשרה עמודים לקראת השיחות עם הפלשתינים בנושא הפיצויים לפליטים היהודים יוצאי ארצות ערב (חידוש מרענן או עוד מס שפתיים?), במסמך זה נתבקשה המחלקה המשפטית של המלל"ת להכיל את הטעונים הכלכליים, המשפטיים וההיסטוריים לתביעת הפיצויים "לפליטים" היהודים יוצאי ארצות ערב, ובכללם אומדנים של הרכוש של יהודי ארצות ערב.
מאחר שאנו עדים להחלטות ממשלתיות חסרות תוכן מעשי אשר כמותן חווינו במשך 62 שנים של תרגילי תרמית והונאה על-ידי כל ממשלות ישראל ובראשן הסכם חוזה השלום עם מצרים, בו מדינת ישראל התעלמה לחלוטין מסוגיה זו בראשותו של ראש הממשלה מנחם בגין. (זוכרים את בגין נואם מי זה
דודו טופז, אף פעם לא שמעתי את המילה צ'חצחי'ם ומוסיף "כולנו יהודים; כולנו אחים", עד שהגיע להסכם חוזה השלום עם מצרים והתעלם מטיפול בפיצויי ליהודי מצרים).
על כן, עד שלא תצא הצהרה פומבית על-ידי לשכת ראש הממשלה לתקשורת, שהממשלה בראשותו הולכת לטפל ברצינות בסוגיית הפיצויים ליהודי יוצאי מדינות ערב והנחיות ברורות לצוותי המו"מ הישראלי, תיתפס הבקשה של דר' עוזי ארד, כעוד מהלך של מס שפתיים.
שתיקת מרבית כלי התקשורת בישראל בטיפול בסוגיה זו הינה תעודת עניות וראויה לגינוי. בעוד שהרשות הפלשתינית ואבו מאזן בראשה, מעלה את התביעות לפיצויים לפליטים הפלשתינים באופן ברור ומוצהר בכלי התקשורת ובשיחות גלויות!
בעוד נשיא ארצות הברית, מר
ברק אובמה בפגישתו עם נשיא מצרים מר חוסני מובראק, לפני שבועיים בוושינגטון משוחחים על כך באופן פומבי, על הצורך לפצות את הפליטים הפלשתינים!
בעוד הנשיא לשעבר, מר ג'יימי קרטר ומזכיר המדינה לשעבר, מר ג'יימס בקר וכן היועץ לביטחון לאומי לשעבר, בממשלים של פורד ובוש האב, עומדים בראש היוזמה לפיצויים לפליטים הפלשתינים!
כאן בישראל ממשיכים בתרגילי השקר התרמית וההונאה ומתעלמים באופן גס מטיפול פומבי בנושא הפיצויים לפליטים היהודים יוצאי ארצות ערב. (טוב, זה לא פיצויים לניצולי השואה) צר לי לכתוב את זה, מוכן לקבל הסברים אחרים.
מאחר שהדברים מתבצעים במחשכים כבר שנים רבות ולא בהצהרות פומביות, הטיפול בסוגיה זו נדון להתעלמות והתנערות ממסדית של ממשלת ישראל גם מעבר ל-62 שנות התעלמות גסה, בוטה ומשפילה את מחצית מאוכלוסיית המדינה.
יש להדגיש את אי-נכונותה של ישראל לטפל בסוגית הפיצויים לפליטים היהודים יוצאי ארצות ערב, קשורה בחוסר רצונה של ישראל לטפל בסוגיית הפיצויים לפליטים הפלשתינים ומכאן לאי-התקדמות בשיחות השלום עם הפלשתינים וערובה לכישלון השיחות.
גם במסמכי "הסכם ז'נווה" של השמאל הנאור, הליברלי, שואף ושוחר השלום האולטימטיבי, יש פרק מיוחד על פתרון בעיית הפליטים הפלשתינים ועל הצורך לפיצויים עבור רכושם (סעיף מס' 7), אף טרחו וחיברו מודל כלכלי של שיטת הפיצויים לפליטים הפלשתינים (על-ידי פרופ' עומרי ידלין) אין זכר ליצירת איזון היסטורי, מוסרי, צודק, במשוואה ובתזכורת לפיצויים גם ליהודי יוצאי ארצות ערב, התעלמות מוחלטת, שתיקה רועמת?
הצעתי לדר' עוזי ארד, היועץ לביטחון לאומי, לא צריך להמציא את הגלגל מחדש, למרות נוהלי ממשל כושלים, שעיקרון הרציפות השלטונית היא רק הצעה בלבד, עבודת מטה ומחקר היא שטחית ביותר והסתייעות במומחים ובחומרי רקע קיימים היא תמיד פונקציה מפלגתית, פוליטית, וקשרים אישיים. אני מציע לדר' ארד שיקרא את סיפרו המצוין של
איתמר לוין (כן, בהוצאת משרד הביטחון) "שקיעה במזרח" - חיסול הקהילות היהודיות במדינות ערב ושוד רכושן. הכל כתוב ומצוי בספר זה, הרציונל, הטיעונים הכלכליים, הטיעונים ההיסטוריים, הטיעונים המשפטיים ואף אומדנים של רכוש זה (כל מה שביקשת במסמך בן עשרה עמודים), או פשוט לדלות אותם מהמסמכים הגנוזים והחסויים במשרדי הממשלה הרלוונטיים.
