אנשים טובים באמצע הדרך - כולנו נפגשנו אי-פעם בחיינו באחד כזה. הוא הגיע בזמן הנכון ובמקום הנכון, והושיע אותנו. שמעתי על נכה שנתקע פעם ביום הכיפורים באמצע הרחוב, כשכיסא הגלגלים שלו התקלקל. בעודו מתוסכל ממצבו הביש, כשנפש חיה לא נראתה בקרבתו, הגיח לפתע משום מקום פועל זר. חיש קל הוא הצליח לתקן את הכיסא והסתלק מהמקום. 'מלאך משמים'.
רפאל איתן ז"ל מתאר בספרו (רפול - סיפורו של חייל) על מלאך משמים שהגיע אליו במהלך כמה קרבות קשים במלחמות בהן השתתף. והוא הגיע בדיוק ברגעים הקריטיים והוציא אותו ואת חייליו מהבוץ.
אבל בניגוד לנ"ל, האנשים שאותם בחרתי כאנשי השנה, הם אנשים של כל השנה. לא רק טובים באמצע הדרך, אלא לאורך כל הדרך. הם תמיד שם בשבילך ועושים מלאכתם נאמנה. הנה הם, קבלו אותם.
המוסכניק המוסכניק שלי. ולא סתם השתמשתי במילה "שלי". הוא תמיד יודע לתת לך את ההרגשה שהוא שלך. הגעתי אליו בבוקרו של יום שישי אחד, תקוע עם נזילת מים ולפני נסיעה דחופה לשבת. המוסך מלא מכוניות. עובד אחד חולה, הוא לבד, ויום העבודה קצר. "אני אשתדל", הוא אומר לי בטון מרגיע. ואכן כעבור שלוש שעות, בזמן הנכון מבחינתי, קיבלתי טלפון, "בוא קח את האוטו, אתה יכול לנסוע". בהזדמנות אחרת הוא יכול לעבוד על התקלה במשך שעות ולבסוף לגלות, שקשה לו לפתור את הבעיה. "קח את האוטו, לא הצלחתי". כסף הוא לא לקח, אבל הוא הפנה אותי למישהו אחר שיכול לתקן. הוא גם עושה איתי חשבון מדויק כמה כדאי לי להשקיע בתיקון ומברר אם אני מתכונן להמשיך להחזיק את הרכב הרבה זמן וכו' וכו'. אינספור פעמים גיליתי, שבשבילו, יושר ואמינות הם קודמים לכל, כי לפרנסה יש מישהו שדואג מלמעלה. זו סיבה מספיק טובה לבחור אותו.
הרופאה רופאת הילדים שלנו. אף פעם לא קר לה. גם בשיא החורף היא לבושה קצר. כל הזמן היא באטרף של פעילות רפואית למען הילדים שמגיעים לחדרה שבקופת החולים. האכפתיות שהיא מפגינה בטיפול בילדים החולים באה פעם לידי ביטוי במשפט שהיא השמיעה באוזניי: "מה זאת אומרת, אלו הם הילדים שלי!". כשהיא שלחה אותנו היישר לבית החולים בלית ברירה, היא דאגה תוך כדי נסיעתנו להרים טלפון למיון ילדים וליידע אותם שאנחנו מגיעים. את זה גילינו כשהגענו ורק שטיח אדום היה חסר. וכמובן שאחרי כמה שעות היא התקשרה אלינו כדי לברר מה שלום הילדה. אנחנו גם לא אחת מקבלים על הראש, כשהיא מגלה שפישלנו קצת בטיפול שהיא דרשה שנעשה לבתנו (הרי מדובר בילדים שלה...).
בקיצור, אם אתם רוצים דוגמה למישהי שנמצאת איתך שם כל השנה, זו בהחלט הרופאה הנמרצת הזאת.
הקופאית כשמסיימים לעשות קניות בסופרמרקט, לא נותר לנו אלא להגיע לקופה ולחכות בתור ולהתפלל שלא ניתקע שם יותר מדי זמן. כשהגעתי אל הקופאית המדוברת, גיליתי שהיה שווה לחכות. אחרי שהיא העבירה את מוצרי החלב ומוצרי הניקיון, והגיע תורם של הירקות, היא שמה לב שלא קניתי תפוחי-אדמה ועגבניות. אז מיד היא שלפה מהכיס קופונים מתאימים: "לך תביא תפוחי-אדמה ועגבניות וגם מלפפונים, אלה קופונים שחברה גזרה מהעיתון ונתנה לי, אז תשתמש בהם ותקבל הנחה של 10 שקלים". וככה התנהלה כל עריכת החשבון. היא מוציאה קופונים מקומטים מהכיס ואני רץ להביא את המוצרים המוזלים. וכל זה קורה בדקות האחרונות שלפני סגירת הסופרמרקט. והיא, כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם ולא לחוצה ללכת הביתה. וכדי שלא אתפלא על האדיבות היתרה, היא הסבירה לי בפשטות שהיא הבינה שהקדוש ברוך שם אותה שם על כיסא הקופאית כדי שהיא תוכל לעזור לאנשים. "ניסיתי לעזוב ולא הצלחתי. מזה הבנתי שזה רצון השם". ואני הבנתי מאז ששווה לחכות אצלה בתור, כי זו לא התנהגות חד-פעמית. היא תמיד שם בשביל להקל ולעזור.
הנהג ואחרון חביב לרשימה המצומצמת הזאת (לא חסרים עוד, אבל החלטתי לא להלאות יותר מדי), הוא אחד חביב במיוחד וטוב שכך, כי הוא האיש שפוגשים ילדיי עם סיום הלימודים. וזה ממש שיעור טוב, למרות שהוא לא בדיוק על תקן של מורה. זהו נהג ההסעה שמסיע אותם יחד עם חבריהם מבית הספר הביתה. הוא פשוט אוהב ילדים והוא ממש לא מסתיר את זה. הם, שאי-אפשר לעבוד עליהם, מרגישים את זה טוב-טוב ובמקביל כמובן שהם 'מתים' לנסוע איתו. הוא מסיע אותם בחיוך ובהומור, כך שאם יום הלימודים משום מה נגמר לא נחמד, יש להם את ההזדמנות לשפר את מצב הרוח ליד הנהג הזה. פעם, בשיחה בארבע עיניים, הוא הסביר לי באופן טבעי שהוא פשוט אוהב להסיע אנשים, ובמיוחד ילדים. וגם כעבור 10 שנים הם עדיין זוכרים את הנהג ההוא שקרא להם "ילדרים" עם קריצה ועם הרבה סבלנות (נסו לדמיין עשרות ילדים נדחפים בצעקות לתוך האוטובוס...). בשבילם הוא איש השנים, לא רק איש השנה.
