"הרשוני להודות קודם כל לבורא עולם על שעזרנו ליזום ולהוציא לפועל 'ליל אשמורות' קדוש זה בצורה הכי מכובדת והכי מכבדת, זו השנה השישית במספר" - כך, בקול חנוק מהתרגשות, עמד והודה לבורא עולם,
מר מאיר קרני הי"ו, יו"ר הנהלת עמותת בית הכנסת "שיבת ציון" (מרכז פתח תקוה). לאחר שהתאושש קמעה, כשהוא עומד על סיפו של ארון הקודש, המשיך מאיר והודה: "כמו-כן, מעומקא דליבא הרשוני להודות לכל הרבנים, לומדי התורה, הגבאים, חברי מועצת העיר פתח תקוה ומאות האנשים, הנשים והטף אשר התקבצו והגיעו מכל רחבי הארץ להשתתף עימנו בחוויה רוחנית מרגשת זו. ו'אחרונות אחרונות חביבות', הרשוני להודות ולהוקיר את נשות הקהילה הצדיקות שטרחו ועמלו קשות, לילות כימים, להכין עבור המוני המתפללים והמתפללות את ארוחת הבוקר שתוגש, בעזרת ה', מיד בתום ולאחר 'תפילת השחר'".
דברים אלו היו מעין סיכום קצר המכיל גודש עצום של "ליל אשמורות" (מרגש, נאצל ומלא הוד קדומים) של איש נמרץ ופעלתן, אשר יחד עם חבריו להנהלת העמותה, מקדישים את זמנם, מרצם, אונם והונם לפאר ולרומם דברים שבקדושה - בכלל, ודברים הקשורים להעצמת והגדלת תורה ויראת שמים - בפרט.
וגם אומנה, אור ליום שישי האחרון, ערב שבת קודש פרשת "נצבים-וילך" (3.9.10 למניינם), לקראת השעה 03:00 אחר חצות הלילה, עשרות ומאות רבות של המוני אדם, גברים, נשים וטף קיימו "הלכה למעשה" את משמעות הביטוי "נצבים-וילך". דהיינו: המוני אנשים מכל רחבי הארץ, מן הקריות בצפון ועד לבאר שבע בדרום, התקבצו ו
ניצבו חדורי רוח הוד קדומים בבית הכנסת "שיבת ציון" ל"ליל אשמורות" (כך מכנים עדת יהדות תימן המעטירה והמעתירה את קטעי הסליחות). וזאת, לאחר ש
"הלכו" ובאו מי ברכב ומי ברגל, בהליכה עטוית רצינות וקדושה בבחינת "היכון לקראת אלוהיך ישראל".
בין מאות המתפללים התיישבו להם כ-80 ילדי תימן, "צעירי צאן קודשים", מסולסלי פאות כשפניהם קורנות זיו עלומים. ילדים אלה משתייכים בעיקר לשתי "מקהלות של פיוטים ושירה תימנית", הלא המה: א) מקהלת ילדי הפיוטים והשירה שע"י המרכז הרוחני-תורני "אור אברהם אוהבי" בנשיאותו של מו"ר הרה"ג
הרב יהונתן אדואר שליט"א, רב מרכז העיר פתח תקוה וראש המרכז הרוחני-תורני ותחת שרביט ניהולו הפעלתני והנמרץ של
מר יוני דוד הי"ו. ב) מקהלת "ילדי יבנה" אשר הגיעו בהסעה מיוחדת. כאמור לעיל, הייתה זו השנה השישית ברציפות לקיומו של "ליל אשמורות" בנוסח עדת יהודי תימן (בלדי).
מן הראוי לציין, שמספר מוסדות חברו יחד כדי ליזום ולהוציא לפועל חוויה רוחנית אדירת ממדים זו, והם: המרכז הרוחני-תורני "אור אברהם אוהבי", עמותת בית הכנסת "שיבת ציון", האגף לתרבות תורנית (פתח תקוה) בראשותו של
הרב בני דרשן, חבר מועצת העיר. האגף לחינוך תורני (פתח תקוה) בראשותו של
הרב אליהו גינת, חבר מועצת העיר.
בקהל המאות נצפו סרוגים ולא סרוגים כאחד, וביניהם הרה"ג
הרב ישראל שרעבי שליט"א, רב שכונות מחנה יהודה ושעריה וראש המינהל לכשרות (רבנות) שע"י עיריית פתח תקוה, שאף העביר דבר תורה קצר הנוגע לחשיבותם של "הימים הנוראים" ובירך את המתפללים בברכתם המסורתית של יהודי תימן: "תכתבו בספר החיים ובספר הזיכרון".
הרב אשר שוקר, חבר מועצת העיר ו
הרב אוריאל בוסו, ממלא-מקום ראש העיר פתח תקוה, שאף הביא את ברכתו של ראש העיר, מר
יצחק אוחיון, העושה רבות להגדלת ולהעצמת "אווירת התודעה והמורשת והמסורת היהודית-רוחנית" לגווניה השונים ואשר נבצר ממנו להגיע. ו
ד"ר מוטי גולן, מרצה ללימודי יהדות ואקטואליה, שאף כובד באמירת שני קטעי סליחות והוסיף לכל מאן דבעי: "מי שלא ראה ליל אשמורות שכזה, לא ראה ליל אשמורות מדהים מימיו. ומי שלא שמע את קולם הצלול, הזך, הטהור והקדוש של כ-80 ילדי קודש, "ילדי עדרי הצאן" העונים והמסלסלים בקולם המשתפך, לא שמע קול נוהם, כן ואמיתי, מימיו". אכן, הילדים האירו את חשכת ליל האשמורות.
הרה"ג הרב יהונתן אדואר שליט"א פתח את ליל האשמורות בקטעי תהלים בסלסול מיוחד, אשר ריגש כל אוזן שומעת, כשאליו מצטרפים מאות המתפללים. כבוד הרב המשיך בדרשה קצרה, ברם בהתרגשות גדולה, כשעיקר דבריו התמקדו בחשיבות "אחדות ישראל" המקרבת לא רק "בין אדם למקום", אלא, בעיקר, מקרבת ומחישה את גאולתו של העם היושב בציון. שלושת "ילדי הזמיר והפלא"
האחים עמיחי ואברהם אלישיב אדואר ואלרואי דוד הפליאו בקולם וריגשו את קהל המאות בפרקי סליחות קצרים, עד כדי דמעות כשהגדולים בהם פתחו את מסכת הסליחות והקטן שבהם "זכה" לקטע באמצען של הסליחות.
הרה"ג
הרב יהודה גמליאל שליט"א, הנחשב לאחד מגדולי חזני ופייטני העדה התימנית כיום, המשיך את פיוטי הסליחות והרב יהונתן אדואר הי"ו הוזמן לאמירת קטעי הווידוי והתחינה. לא נשארה אף עין אחת יבשה, ואכמ"ל. שני חזני בית הכנסת -
מר שלמה ציוני ו
מר דני מעצרי הי"ו - כובדו אף הם באמירת קטעי פרקי סליחות, כשרבי יהודה גמליאל הי"ו מסיים בקול ערב, מסולסל ומלא רגש.
ארוחת הבוקר הוגשה כדבעי. עשרות רבות של לחוח, כואבנות מסוגים שונים, זאלביות וג'חנונים הוגשו כשהם מלווים ברוטב עגבניות מעורבב עם סחוג. מקומם של הגבינות והביצים החלוטות, השלוקות והשפותות בתוך קדירות וסירים עלי אש לא נעדר, והכל היה בשפע ונהדר. ארוחת הבוקר הייתה, כמדי שנה בשנה, דשנה ומלאה. לאחר אכילה כדי שובעה, מאות המתפללות והמתפללים אצו רצו מי לעבודותיהם ומי למיטותיהם, כשהם רוויים בחוויות רוחניות נפלאות ומוטענים כיאות לקראת ימי הדין והמשפט הקרבים ובאים עלינו לטובה; ובאיחולים לבביים "לשנה הבאה ב'כניס' של שיבת ציון הבנויה" (תרתי משמע).