"הורים לתלמידים בבית ספר נתיב זבולון: כנופיית ילדים מטילה אימה על ילדינו, מכה וגונבת ציוד הוראה. תלמיד אחד אף סיפר: "אומרים לנו: 'נרסק לכם את הפנים'".
(ווי נט, 15.2.09)
"העלייה בממדי שתיית האלכוהול בקרב בני נוער בחיפה ובקריות שנחשפה השבוע, לא הפתיעה אנשי חינוך, בריאות ומשטרה, שמתמודדים עם התופעה על בסיס קבוע. השתיינים הצעירים, שגילם הולך ויורד, מצפצפים על כולם והופכים לאלימים ומסוכנים יותר" (
מעריב, 10.3.09)
"במהלך החודשים האחרונים אירעו מספר רב של אירועי אלימות, וונדליזם, גרימות נזק, גניבת סמלי רכב, הצתות פחי אשפה ולוחות מודעות באזור מודיעין עלית וחשמונאים... שוטרי תחנת בנימין עיכבו ועצרו 18 קטינים ו- 6 בגירים, המעורבים באירועים. בחיפושים שנעשו בבתיהם נתפסו אמצעי לחימה ונפצים. החשודים הובאו לתחנת שער בנימין, שם נחקרו...
המניע לביצוע העבירות השונות היה לרוב שעמום ובטלה ולחילופין השתכרות החבורה כתוצאה משתיית אלכוהול.
(פורטל מודיעין, 7.7.09)
"כדי הנוי הגדולים שהוצבו בכיכר ברעות נופצו ונהרסו כליל, וצמחים נעקרו במקום... ככל הנראה על-ידי בני נוער הרגילים להסתובב במקום מידי לילה, בייחוד בימי החופש הגדול, לשתות, להשתולל ולגרום לנזק... העירייה: "הוחלט להשאיר את המפגע כהרתעה"
(ווי נט, 12.7.09)
"כ-84 אלף בני נוער משתמשים בסמים".
(פוסט, 12.8.09)
אלו כותרת שהתפרסמו בימים האחרונים ומזכירים בעצם לכולנו מה קורה כאן ממש לידינו. ולא שהיה חסר מזה בחופש כשרואים ובעיקר שומעים את קבוצות הנערים המשוטטים בעיר ההורסים כל חלקה טובה סתם כך בלי סיבה. לא מזמן ראיתי שתי נערות בגיל הטיפש עשרה העומדות במרכז השכונה בה עברתי, ומיידות אבנים לפנסי הרחוב רק כדי לשבור. גם פנייתי אליהן לא זכתה לתגובה מיוחדת מעבר לעובדה, שחשוב היה להן לציין שיש להן חברים שיכולים להגיע, אם אני אמשיך להפריע להם במצוות "הרס הרס תרדוף".
פנייה של אנשים בוגרים אל אותם קבוצות נערים תסתיים במקרה הטוב בהתעלמות ממנו, ובמקרה הפחות טוב לפגיעה בגוף או ברכוש אותו מתלונן, ראו מקרה ליאונרד קרפ לפני שגרם לזעזוע עמוק ולצערי, ברור לפחות לי, כי אין כאן פלא.
השאלה היא איך בדיוק מתמודדים עם כאלו נתונים. האם פתרון של לא לתקן כדי שאחרים יראו אכן משפיעה על אותם נערים? או אולי מה בדיוק אנחנו מצפים שהם יעשו אם אנחנו כהורים לא נותנים להם קצת דוגמה אישית ולפעמים אפילו דוגמה שלילית?
בעיתון ידיעות (19.6.09) טען לאון - בעל מכון אתוס לפרויקטים חינוכיים, כי יש לקבוע כלל ברזל להורים, שבחדר בו נמצאת מיטת הילד לא יימצאו מסכים - לא מסכי מחשב ולא מסכי טלוויזיה. "אצלי בבית" אומר לאון "יש טלוויזיה רק בחיבור לדי-וי-די". והדבר הכי חשוב בהכנה לקיץ לדעתו הם קביעת שלושה חוקים: גם בחופש צריך הילד ללכת לישון בערב ולקום בבוקר כמו יום רגיל (מה שיפתור את השאלה הניצחת בעירנו מה יש לילדים בגיל העשרה להסתובב אחרי 10 בלילה בחוץ?), ארוחת ערב משפחתית לפחות עם הורה אחד (בהנחה שהוא לא מעדיף לצפות בעוד משחק או טלנובלה) ומעורבות התכנון הבילויים והחופש (מה שדורש לקחת אחריות על חינוך הילד ולא להאשים רק את בית הספר).
בעקבות מקרה משנת 2003 של מורה בתיכון בקריית מלאכי, שהוכה בידי חבורה של תלמידי כיתה ז' כאשר ניסה להגן על תלמיד. ילדים בעטו במורה וזרקו עליו פח זבל. ארבעה ימים מאוחר יותר בעט תלמיד כיתה ה' במנהלת בית ספרו שבאשדוד. כותב ד"ר נמרוד אלוני: "משמעת היא שליטה בהתנהגות בהתאם לנורמות שנחשבות ראויות. משמעת זה גיוס כוחות, גיוס רצון. אנחנו חיים בתקופה שבה יש בעיה מאוד גדולה של משמעת, משום שהחברה החילונית התפרקה מגורמים חיצוניים של משמעת - כמו יראת האל, כבוד לרב ולסמכות או בושה".
לנוער אין כבוד לסמכות, חוזרים ואומרים מחנכים. הבעיה היא שגם המערכת לא מצטיינת בגיבוי המורים. לדברי מנחם כהן: מורה מוכה פעמיים: פעם אחת בידי התלמיד, פעם שנייה בידי הסביבה. שופטים אותו. כשמכים רופא או שוטר כולם מזדעזעים ומגבים אותו. כשמכים מורה - הסביבה רואה בזה אות לכישלון שלו. המורה נכנס לעמדת מגננה. מרגיש שהוא הביך את המערכת. זה ההיפך מגיבוי. המורים עומדים פה במערכה קשה. הם נשחקים, הם לא מוערכים על ההתמודדות היומיומית מול ילדים שהם מתוחכמים מאוד. הם זקוקים לתמיכה, להחזיר להם את האמון בעצמם, את הביטחון המקצועי שלהם. לא לפחד מהילדים ומההורים שלהם.