חודש תשרי המשופע בחגים הוא זמן השראת השכינה על כלל עם ישראל. ראש השנה מציין בפנינו את תחילתה של השנה העברית וכן את תחילתם של עשרת ימי התשובה.
ימי ראש השנה ויום הכיפורים הכלולים בעשרת ימי התשובה, אינם זכר לאירוע לאומי היסטורי של עם ישראל, אלא ציון דרך במסכת האוניברסלית של האמונה בייחודו של הקב"ה.
ימים אלו המשופעים בערכים, קנינים והליכות חיים באים להכשיר את עם ישראל לייעדו - "לתקן עולם במלכות שדי" ולהיות אור לגויים ולהשראה של אמונה.
יום הרת עולם נחשב ליום שבו ממליכים באי עולם את ה' עליהם. זהו אחד ההסברים לתרועה בשופר המאפיינת את החג, בהיות והם תואמים את הנהוג בעת הכתרתו של המלך, שבהם קבלת המלך נעשית בשמחה ובתרועת חצוצרות.
מקורו של הרעיון הינו במסכת ראש השנה דף ט"ז עמ' א': "אמר הקב"ה... אימרו לפני בראש השנה מלכויות, זכרונות ושופרות. מלכויות - כדי שתמליכוני עליכם זכרונות - כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה. ובמה? בשופר".
וראה איזה פלא גם בתפילת ראש השנה וגם בקידוש של היום, אומרים אנו "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה את יום הזכרון הזה מקרא קודש זכר ליציאת מצרים".
עולה מאליה השאלה: מה עניין ראש השנה ליציאת מצרים?
בידוע הוא כי שלושת הרגלים הינם זכר ליציאת מצרים. פסח הוא זמן חירותינו זה היום בו יצא עם ישראל ממצרים. שבועות הוא זמן מתן תורתנו שהינה התכלית ליציאתנו ממצרים. סוכות עליו נאמר "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה'" [ויקרא כ"ג, מ"ג].
גם השבת קשורה בקשר בל יינתק ליציאת מצרים כמוכח מדברי הכתוב בעשרת הדיברות: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלוקיך ביד חזקה ובזרוע נטויה. על כן ציווך ה' אלוקיך לעשות את יום השבת" [דברים ה', ט"ו].
ניתן לראות זאת מדברי הכתוב בקידוש של שבת "תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים".
אם כן מהו אותו הקשר המייחד בין ראש השנה ליציאת מצרים? אכן מצינו במסכת ראש השנה אימרה המובאת בשם רבי אליעזר: "בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים "דף יא' עמ' א'. הווי אומר שבראש השנה הופסק שעבוד מצרים לפיכך מהווה הוא יום הזכרון לתחילת היציאה משעבוד מצרים. הצעד הראשון בדרך לחירות לגאולה האמיתית. נראה שקיים קשר יותר עמוק בין ראש השנה ויציאת מצרים. ר"ה הוא יום המלכתו של הקב"ה על העולם, כמצויין בתפילת היום "מלוך על כל העולם כולו בכבודך". הוא למעשה ההשלמה ליציאת מצרים. אין משמעות אמיתית לחירות ללא תוכן ותכלית.
עבד המשתחרר לחירות ללא עול ומשמעת, ללא תוכן פנימי וללא מטרה, אינו מבין ואינו יודע מה עושים עם אותה החירות. הוא מרגיש חופשי ללא עול וחסר גבולות, דבר שיכול להביאו להרס עצמי ולהגיע לשאול תחתית. רק אדשם הממלא את חייו במשמעות יכול לטעום את טעם החירות. אדם המקבל על עצמו עול מלכות שמים ממליך את הקב"ה על עצמו, רק הוא הינו בן-חורין אמיתי. החירות מאפשרת לנו בחירה בקבלת עול מלכות שמים, וקבלת עול מלכות שמים היא הנותנת משמעות אמיתית לחירותנו.
היטיב לבטא זאת רבי יהודה הלוי באחד משיריו: "עבדי הזמן עבדי עבדים הם. ה' הוא לבדו חופשי".
מתוך אותה חירות של קבלת עול מלכות שמים נזכה להמליך את ה' עלינו ועל כל העולם כולו.
ראש השנה, אם כן, הוא זכר ליציאת מצרים, זכר לסיום השעבוד וההשלמה האמיתית להיותינו עם בני חורין.
