עידן הציונות והעליות לארץ התאפיין באיחולי-ברכה לאומיים, בנוסח "שנת התיישבות, יצירה ובניין הארץ". אבל הפופולריות ביותר בין ה"שנוטובות" היו אלה שלאחר קום המדינה, שאיחלו "שנת שלום וביטחון" ו"שנת בריאות". מרבית ה"שנוטובות" אוירו בפרחים ובציפורים ושלטו בהן מוטיבים של יודאיקה ואמנות. מסגרתן עוטרה ב"זהבים" וב"נוצצים" למיניהם.
במרוצת השנים היו שלוש ברכות פשטניות, אך דומיננטיות יותר מכל האחרות: "לשנה טובה תכתבו ותחתמו", "שנה טובה ומבורכת" ו"שנה טובה ומאושרת". את כרטיסי הברכה נהגו לשגר בדואר, במעטפה קטנטונת, בגודלה של האיגרת, כשעליה הודבק בול של "דואר עברי".
בשנותיה הראשונות של המדינה נהגו הילדים לקבץ את איגרות הברכה שנשלחו למשפחותיהם לאוסף פופולרי, עם "החלפות" ביניהם, באותה שיטה שנהגו לעשות זאת עם בולים, "פרסים", "זהבים" או מפיות.
אף שבישראל חלף כבר המנהג מן העולם - הוא חי וקיים, עדיין, בעולם הנוצרי, חרף העידן הטכנולוגי. אז גם אם "מציון תצא תורה" - מן הראוי היה שהפעם נלמד תורה מן הגויים ונחזור לאמץ אצלנו את המנהג משכבר הימים.