בשקט ובלי בחינה מעמיקה קיבלה הממשלה השבוע החלטה חפוזה על משך כהונתו של רמטכ"ל צה"ל והיא - תקופה של שלוש שנים.
במקור היה כאן ניסיון מחטף נוסף של שר הביטחון
אהוד ברק שרצה, כמו בנושאים רבים אחרים, לקבוע, להחליט וליצור מצב בו הכל סובב סביבו. נכון גם שהיועץ המשפטי לממשלה טרפד את המחטף, אבל עדיין נשאר העניין העקרוני.
רמטכ"ל זו אחת המשרות המרכזיות במדינת ישראל, עם אחריות רבה ונדרשת לה מקצועיות רבה וניסיון הנרכש בעשרות שנים של שירות צבאי מפרך וממושך. דווקא למשרה זו קצבה הממשלה משך של שלוש שנים, שהוא הזמן הקצר ביותר מכל התפקידים הממלכתיים במדינה. חברי כנסת נבחרים לארבע שנים, שרים לקדנציה שלא עולה על ארבע שנים, ראשי רשויות לחמש שנים, כך גם ראש השב"כ שנבחר לחמש שנים, נשיא המדינה לשבע שנים ורק הרמטכ"ל נבחר מעתה לשלוש שנים.
נכון שניתנה לממשלה בנסיבות קיצוניות במיוחד (כמו מלחמה) אפשרות להאריך את כהונת הרמטכ"ל בשנה נוספת, אבל בשגרה - שלוש שנים הן זמן קצר מדי כדי ללמוד את התפקיד הקשה והמורכב, וגם כדי לתרום בו אחרי תקופת למידה.
טוב וראוי היה שמשך כהונת רמטכ"ל יהיה בן ארבע או חמש שנים, כמו ראש השב"כ, ושמשך כהונה זו יעוגן בחוק כדי למנוע "התלהבות" יתרה משרי ביטחון בעתיד, בעלי "יוזמות" כמו של ברק.
