כולם יודעים שהרבה יותר קל לפגוע מאשר לבקש סליחה אחר-כך. בקשת סליחה מכריחה את הפוגע להתעמת עם העוול שהוא חושב שגרם לאחר. תחשבו על זה: מתי בפעם האחרונה ביקשתם סליחה?
רוב בני האדם אינם ממהרים לבקש סליחה (להתנצל, להתוודות, להתפייס וכדומה) מאלה שנפגעו מהם. זאת, בגלל תחושה (בלתי מוצדקת) שבקשת סליחה באופן פיזי, פנים מול פנים, יש בה פחיתות
כבוד או השפלה של המבקש. כתוצאה מתופעה זו אנו נותרים עם לחץ, כעס, שמירת טינה ונטל כבד בלב.
ההתנצלות ובקשת סליחה יכולה להעמיד אותנו במצבים קשים, מביכים והופכת אותנו לפגיעים וחשופים לביקורת. אך שווה להסתכן, כי אחרי שמתנצלים מרגישים טוב יותר. ההתנצלות מפחיתה את הכעס, הצער והחרטה, היא טובה לבריאות ועכשיו הכדור הוא בצד השני, כי מה שנותר לו זה רק לסלוח ולחדש את הקשר.
אומרים, שמחשבות מהעבר הן זכרונות ורגשות, ואת אלו קשה מאוד לשנות. אך ניתן להמתיק אותם באמצעות בקשות סליחה, חרטה והתנצלות.
סליחה לוקחת את הצער והכעס ומשחררת את המחסומים. כמו מילת קסם... רק צריך ללמוד איך משתמשים בה!
ישנן שתי דרכים לבקש סליחה. האחת היא פנים מול פנים, באופן פיזי, להתייצב מול אותו אדם שפגענו בו ולהתנצל. הדרך השנייה היא באמצעות המדיה האלקטרונית, באופן וירטואלי – כמו למשל דרך אתר אינטרנט.
נאמר במקורותינו: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא...". ואומנם, ניתן להניח, כי כמעט כל אדם שיחפש במעשיו במהלך חייו ימצא, אירוע (או יותר) שבו, במתכוון או שלא במתכוון, פגע, העליב, שיקר, בגד ואפילו שכח ימי הולדת של האחר.
ואחרי שביקשנו סליחה... חשוב גם לדעת לסלוח. לסלוח זו מתנה שאנו מעניקים לעצמנו. לסלוח זה לא אומר לשכוח, אלא לזכור את הכאב מבלי לשמור טינה או לכעוס. ישנו סיפור אמיתי שארע בבית-ספר באירלנד;
באחד משיעורי החברה, ביקשה מורה מתלמידיה להביא לבית הספר, למחרת היום, שקית פלסטיק ושק תפוחי-אדמה. משהביאו התלמידים את הנדרש הטילה עליהם המורה משימה: לבחור תפוח-אדמה אחד שייצג כל אדם במהלך שנות חייכם, שלא סלחתם לו על משהו שעשה לכם. התלמידים אספו תפוחי-אדמה מהשק שהביאו, רשמו על כל תפוח אדמה את שמו של האדם ואת התאריך, וכמובן, הכניסו לתוך שקית הפלסטיק. חלק מהשקיות היו כבדות מאוד. כפי שהמורה ביקשה, נשאו התלמידים את השקית עם תפוחי האדמה לכל מקום בו שהו במהלך שבוע שלם: לבית-הספר, לחוגים, למגרשי משחקים, לחברים ואפילו אל מיטתם בלילה. הטרחה שבסחיבת השקית לכל מקום במהלך שבוע, הבהירה לתלמידים היטב מהו ה"משקל" שהם נושאים עימם לכל מקום ועד כמה הם צריכים להקפיד שלא לשכוח את השקית במקומות שונים ומביכים... באופן טבעי לגמרי, כפי שקורה למיני ירקות ופירות ש"נפרדים" מסביבת קירור ו"מטיילים" להם בעולם, הפכה תכולת השקית במהלך השבוע - לעיסה דביקה וריחנית.
סיפור זה מתאר בצורה הטובה ביותר את המחיר שאנו משלמים על שמירת הכאבים והכעסים לעצמנו, ועל גישתנו השלילית למצבים שונים.
לעיתים קרובות אנו חושבים שלסלוח לאנשים זו "מתנה" שאנו נותנים להם, אך למעשה זו "מתנה" שאנו מעניקים לעצמנו.
אז לקראת יום הכיפורים הקרב, הגיע הזמן לעצור לרגע ולחשוב על מעשינו בשנה האחרונה, לבקש סליחה ולא לשכוח גם לסלוח!
