לאנשי השמאל יש מנהג קבוע. כל פעם שאולי מסתמן סיכוי כלשהו להתקדמות מדינית עם הפלסטינים, הם מיד מזכירים לממשלה המכהנת שרוב העם כבר החליט שהוא רוצה בפתרון שתי מדינות.
מסר זה אולי נותן לאנשי השמאל תחושה של סיפוק, אך הוא אינו נכון. רוב העם לא
רוצה פתרון שתי מדינות, אלא השלים עם העובדה שפתרון זה מהווה את הרע במיעוטו. יש הבדל גדול בין לרצות משהו - לבין להשלים עם משהו. מי שרוצה פתרון שתי מדינות מדבר בראש ובראשונה מעמדה מוסרית. על-פי עמדה זאת, המצב שבו ישראל שולטת על עם אחר יותר מארבעים שנה אינו מוסרי, ולכן משחית אותנו כחברה מבחינה מוסרית, וככל שמצב זה יימשך מידת השחתתנו תלך ותגבר.
אנשי שמאל לא מעטים אף מגדילים לעשות, ומשווים את ישראל למדינת אפרטהייד. אין שטות גדולה מזאת (ואני אומר זאת כמי שהיה שותף בדרום-אפריקה למאבק המזוין של תנועת ה-ANC נגד משטר האפרטהייד). לא רק שהשוואה זו היא שטות גמורה, אלא היא גם נותנת נשק בידי אותם חוגים הולכים וגדלים סביב העולם, השואפים לחסל את מדינתנו באמצעות נשק הדה-לגיטימציה.
הבעיה היא שרוב העם אינו שותף לעמדות מוסריות אלו. רוב העם לא מוטרד יתר על המידה מההיבטים וההשלכות המוסריים של הסטאטוס-קוו, שבו ישראל מהווה כובש זר על עם אחר. רוב העם לא רואה את ישראל ככובש של הגדה המערבית, אלא כבעל הבית שחזר להחזיק בנחלה ההיסטורית - יהודה ושומרון - שמשפחתו נושלה ממנה שלא כדין.
יחד עם זה, רוב העם כן מבין שלמרות זכויותינו ההיסטוריות והמוסריות על יהודה ושומרון, אין מנוס מלוותר עליהן בגלל המציאות הדמוגרפית. במילים פשוטות, אין כאן רצון והתלהבות לקבל את פתרון "שתי המדינות" כפתרון צודק, אלא כהשלמה עם המציאות מתוך הכרה שאין ברירה אחרת, כי שישה מיליון יהודים אינם יכולים לשלוט לעד על חמישה מיליון פלסטינים. רוב העם אולי אינו שש לוותר על אחיזתנו ביהודה ובשומרון, אך שש עוד פחות למצוא את עצמו יום אחד חי לא במדינה ציונית-יהודית, אלא במדינה דו-לאומית, "מדינת כל אזרחיה".
אנחנו צריכים להסתפק בכך שרוב העם מוכן לעשות את הדבר הצודק, גם אם הוא עושה זאת לא בגלל שזה צודק, אלא בגלל שזה גם חכם. אך במקום לאכול ענבים, השמאל כל פעם מתעקש לריב עם השומר - מתעקש שלא מספיק שייעשה הדבר הנכון, הוא צריך להיעשות גם מהסיבות הנכונות.
הגיע הזמן שהשמאל להפסיק לריב עם העם, ויתחיל לזרום איתו. הדבר החשוב הוא שהחברה הישראלית תעשה את הצעדים הנכונים. אם היא עושה אותם בגלל שיקולים מוסריים או בגלל שיקולים מעשיים - זה באמת הרבה פחות חשוב. ההתעקשות של השמאל סביב סוגייה זאת מרחיקה ממנו חלקים גדולים מהעם. מדובר באוכלוסיות רבות שעל רקע סוציו-אקונומי יכולות להיות מצביעים פוטנציאלים של השמאל, אך אין סיכוי שזה יקרה כל עוד אנחנו מתווכחים איתם על שלא מספיק שיהיו חכמים - הם חייבים גם להיות צודקים.
השמאל חייב לשנות את השיח שלו. צריך לשים קץ להרגל המגונה שלנו לקיים שיח שבמסגרתו אנחנו נוטים להסתכל על העם מלמעלה מתוקף עמדתנו המוסרית הנעלה, ולהתחיל לדבר איתו בגובה העיניים על בסיס ראייה מעשית משותפת. בואו נפסיק לריב עם העם בגלל שהוא מתעקש להיות רק חכם ולא גם צודק. הגיע הזמן שגם אנחנו נהיה קצת פחות צודקים וקצת יותר חכמים.
