את שלושת ימי החג קיבלתי בדרכי שלי - אני עם ספרי: ספר הספרים וספרות ההלכה, וזאת תוך בחינת המציאות בה אני חי. מול האווירה של עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, שיש לה מהלכים רבים בחברה הישראלית, שאבתי עידוד מכך שקיימת הגישה של חכמינו, להתחשב גם במצב פוליטי בינלאומי ולתת את הדעת לדעות הרווחות בקרב עמי העולם.
מצערת העובדה ששופרות ההלכה היהודית, שפילסו דרכם לשררה הפוליטית בישראל, אינם מאמצים את גישת ההלכה המצווה ליטול בשיקולים ההלכתיים נתונים כמו - יחסים בינלאומיים, צרכי ביטחון, כלכלה, מצב ישראל בתפוצות. בימים שאנו עומדים בפני הכרעות פוליטיות, חשוב שנתרחק מהגישה של עם לבדד ישכון, ו"מי הם בכלל הגויים הערלים שנקשיב להם".
הזיכרון ההיסטורי של האומה קובע לא במעט את יחסה של ההלכה אל הלא-יהודים: "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים" [שמות כ"ב, כ'].
הרב רפאל שמעון הירש (1888-1808) בפירושו לפסוק הנ"ל: "בתור גרים הייתם משוללי זכויות במצרים...
על כן הישמרו לכם - זו לשון אזהרה - פן תעמידו את זכויות האדם במדינתכם, כשם שנהגו בכם המצרים... כל קיפוח של זכויות האדם החי איתכם יפתח שער לשרירות ולהתעללות...".
ואף הקדים בגישה זו את הרב רפאל הירש בעל ספר החינוך, המיוחס לר' אהרון הלוי-ברצלונה במאה ה-13: ”שחובתנו לראות את האחר - ולאו-דווקא את הגר - החי איתנו באותן אמות מידה, שאנחנו רואים את האזרח".
את הגישה של רפאל הירש ור' אהרון הלוי-ברצלונה אימץ
כבוד הרב יצחק איזיק הלוי הרצוג במאמרו "זכויות המיעוטים בארץ ישראל לפי ההלכה". מצד אחד, לצערי, הרב הרצוג קיבל את ההלכה בדבר איסור מכירת קרקעות בארץ ישראל לגויים, אך הוא מסייג וקובע פסיקה חשובה:
"אין זאת אומרת שזה נותן למלכות בישראל את הכוח החוקי לנשל את הערבים מאדמתם בארץ ישראל..." הוא שולל לחלוטין את הגישה שאיפשרה הפקעת קרקעות בכפרים הערביים.
שבעים פנים לתורה, אני אוהב לצלול בים הספרים, ומחפש את הפנים שאני מבקש לשוות לחברה בה אני חי. לכן בימים אלו חשוב לי להאיר את יחסו ההלכתי ההומאני של הרב איזיק הלוי הרצוג למצווה תורה אחת ומשפט אחד וחוקה אחת יהיה לגר ולאזרח הארץ. הרב הרצוג אינו מקבל שמדובר כאן רק בגרי צדק (!!!) כשהוא מדבר על
"גרות תושב - קבלת שמירת שבע המצוות של בני נוח" במאמרו "זכויות המיעוטים לפי ההלכה".
בימים טרופים אלו, כאשר לסכסוך הדמים הקשה בין ישראל והפלשתינים יש המבקשים להכניס את המלחמה על מקומות קדושים, חסר לי הקול הצלול של סמכות דתית כיום כמו הרב איזיק הלוי הרצוג, שהלך מאיתנו בשנת 1959 -
הדורש "סובלנות דתית ורגישות רבה שלנו לפולחן של האחר והמקומות שהם קדושים לאחר במסורתו הדתית".
כואב לי, שחברה המאמצת ללוח לבה את ספר הספרים וספרות ענפה שהתפתחה בעקבותיו, מאפשרת מהלכים כואבים של יחס בוטה כלפי האחר החי בתוכנו.
נחמה מצאתי בימי החג בכתביו של
הרב רוזן, ראש מכון צומת, יד שפירא, אלון שבות, גוש עציון:
"...ייאמר מיד, למיטב הכרתי אין התורה חותרת שמדינה יהודית תהיה "נקייה" משאינם בני ברית... אין כלל מגמה לגרש את הנוכרים שבינינו, ולפחות אמורים הדברים בגרי תושב על-פי הרמב"ם, איסורי ביאה, פרק י"ד, הלכה ז'".
אני ער לכך שבים הפסוקים ישנן מצוות והלכות, שסותרות את השקפת עולמי, אך באווירת החג ביקשתי לי לאמץ רק את מה שהוא טוב בעיניי.
