שיחות חלום באספמיה

מטבע הדברים, כשמתרגשות עלינו "שיחות שלום" בפעם המי יודע כמה, מגיעות שעותיה היפות של הנבואה. עיתונאים ופרשנים פורשים לפנינו חזיונות תעתועים לכאן ולכאן - השיחות יובילו להצלחה רבתי, אולי להצלחה מוגבלת עם זנבו של כישלון, הצלחה כושלת לחלוטין מול כישלון קולוסאלי שהוא ממש כישלון מוצלח למדי. גם אני רוצה להשתתף בטורניר הזה. גם אני רוצה שרוח אלוהים תצלח עלי ותפעם בקרבי, אבל אין שום "בת-קול" מסביבי ולא "סנה בוער" שאיננו אוכָּל ואפילו אליהו הנביא הזכור לטוב מתמהמה. נותר אפוא ההיגיון הפשוט והוא מוביל למסקנה אחת ויחידה - השיחות תהיינה הצלחה מדינית הן ליהודים והן לערבים ותהיינה כישלון מוחץ למדיניות האמריקנית. איך מודדים הצלחה ואיך שוקלים כישלון? פשוט מאוד, הכל הרי ברור וידוע - מה היהודים והערבים יכולים מוכנים ורוצים לתת ולקבל, ואלה קווים מקבילים ש"נִיקַגְדָא יִפָּגֵשׁוּ". לא יועילו כל ההתפתלויות! הנושאים והנותנים מתעלסים ומתפלשים בדשאיו הטלולים של הכיכר ממנו מסתעפות דרכים ללא מוצא. זה מה שרוצים הצדדים בכל מאודם ובכל עודם, למגינת ליבו של ברק חוסיין אובמה. הכרעה. זה מה שמבקשים בליבם הן היהודים והן הערבים. כל צד בטוח בצדקתו ונתון בסד תביעותיו וההכרעה מוכרחת. הסכם שלום מטבעו נחתם אך ורק בין צד מכריע וקובע לבין צד מובס וכנוע. אין אפשרות אחרת. משא-ומתן על שלום בין צדדים בטוחים בצדקתם יוביל לכל היותר לעוד משא-ומתן ולעוד משא-ומתן עד אין קץ. גם אם ייחתם הסכם כלשהו, הוא לא יבטל את המשא-ומתן ליישומו והוא יצטרף להסכמים הקודמים שנחתמו ואינם שווים את הנייר עליו הם רשומים. לפיכך אין מנוס מלקבוע שהמשלחות הנכבדות ישובו עם מים זכים טחונים למשעי. מה שלא עולה בדעתו של איש בתוך ההנהגה שלנו הוא שמדינת-ישראל אינה זקוקה לשום שלום עם אלה הקרויים "פלשתינים". עזמי בשארה הודה בזמנו שאין דבר כזה "Nation" פלשתיני ואת האמת הזאת הכל יודעים. רובם של הערבים בארץ ישראל הם צאצאים של יהודים שהתנצרו או התאסלמו במשך הדורות וגם את זה רבים מהם יודעים. כל שצריך לעשות הוא להתמודד עם איזרוח ישראלי לאלה הרוצים בכך בקרב אותם "פלשתינים", כפי שמאזרחים בכל מקום דמוקרטי. ידיעת השפה, הכרה מינימלית של ההיסטוריה בארץ-ישראל ונכונות מלאה לקבל את החוקים והמשפטים, החובות והזכויות של כל אזרח בישראל. הדת תוצא אל מחוץ לדיונים ואיש באמונתו יחיה. ישנם כפרים שלמים ביהודה ובשומרון המשוועים לסיפוח ישראלי. אם מדינת-ישראל תבטיח להם הגנה מפני הקיצונים שבתוכם, הם ישישו להצהיר על נאמנותם למדינת-ישראל ורצונם להימנות על אזרחיה השלווים. מדינת-ישראל חייבת לבדוק את הנושא הזה לעומקו. זהו הפתח לתקווה והמוצא המרתק לניטרול האיבה ופירוק המשקעים שנוצרו על האדמה הזאת במשך למעלה ממאה ועשרים שנה. בא הזמן לדרך אחרת. דרך שלא נוסתה עד כה, אף על-פי שהנושא הזה הועלה על-ידי יצחק בן-צבי ודוד בן-גוריון כפתרון אפשרי בתחילת דרכה של מדינת-ישראל. חובה על כל אלה המתיימרים "להפוך כל אבן בדרך לשלום" לא להזניח את הסלע המבורך הזה מאחוריהם.