האירוע המשמעותי ביותר בתש"ע היה ללא ספק פרשת חשיפתו של המסמך המזויף שנקשר בשמו של הרמטכ"ל הבא שלנו,
יואב גלנט.
הממשלה אישרה את מינויו לרמטכ"ל העשרים של מדינת ישראל. כפסע היה בין המינוי לבין טרפודו. "חבורה של אנשים, בהם קצינים בסדיר וקצינים ב(מיל.) ואזרחים אינטרסנטים, עסקה באינטנסיביות בחיפוש חומרים מכפישים על שר הביטחון, על האלוף גלנט ועל ראש המטה של השר, יוני קורן, וכשלא נמצאו החומרים החליט סגן-אלוף ב(מיל.) בועז הרפז לפברק מסמך ולספק את הסחורה".
הניסוח במירכאות הוא לא שלי, אלא של אדם המעורה היטב בחקירה, בחומרים המביכים שעלו ממנה. אפילו קציני משטרה שחקרו לא מעט קנוניות השפילו מבט. יש מיתוסים שאתה לא רוצה שיתנפצו לך בפנים.
הרפז לא רק הדביק לוגו לדף מסרים. הוא אסף חומרים במשך כמה שבועות. כתב, עדכן, שיפץ, הסתמס, התייעץ, קִמבֵן ופברק. יצירה מרושעת, מטילת דופי מכפישה, לשון הרע בהתגלמותו. כל הפעילות הענפה הזו מתועדת במחשבו, כמו גם במסרונים. הפעם
האח הגדול גילה את העיוות ולא יצר אותו.
לולא היה להרפז תיאבון כל כך בריא, היה מפיץ מסמך ללא הלוגו. אייל ארד לא היה מתלונן במשטרה, ולגלנט היה נדבק התוכן המביש מבלי יכולת להתגונן. אז, אולי, איש לא היה מפרסם; והרי זה מה שרצו, הלא כן?
כמה קל להטיל דופי. כמה פשוט להוליך אדם אל המוקד.
אנחנו מחויבים לבחון את הסיפור הזה דרך משקפיים בהירים וצלולים, ללא קשר לחיבה או להסתייגות שאנו רוחשים לאישים ששמם קשור בפרשה. אסור לנו אחרת. אסור לנו לאפשר פגיעה בדמוקרטיה, בסמכות. עוצמתו של צה"ל, עוד לפני הנשק, לפני הטכנולוגיה, היא הרוח והאיכות.
תמרור אזהרה בפרוס שנה חדשה.
שנה טובה ונקייה, עם הרבה אהבת חינם.
