המאמין היהודי מאמין באלוהים כבורא עולם וזאת ללא כל צורך, גם ללא כל יכולת, של הוכחת אמונה זו; אמונה הבאה מתוך קיום האדם ולא מתוך דעותיו וידיעותיו.
השאלה אם יש אלוהים, אינה קיימת כלל בסדר יומו של היהודי המאמין, ואולם, אין בכל מקרה להעלותה, מבלי להבין מהו אלוהים,
במצב בו לעולם לא הבין ולעולם לא יבין אדם - מהו אלוהים.
משה רבנו, שאולי הבין מעט מן הדבר, היה יחיד, ולא יקום איש כמותו.
גדול המאמינים, הרמב"ם שכינויו "הנשר הגדול", הבהיר בחיבורו "מורה הנבוכים" כמה צדדים ביחס לאלוהים, אותו מעולם לא ראה וממנו מעולם לא שמע דבר, והם:
א.
האלוהים אינו מוחשי.
ב.
האלוהים אינו בעל מיקום.
ג.
האלוהים אינו בעל תנועה.
ד.
לאלוהים אין מגבלת זמן - לא לאחור ולא לפנים.
ה.
האלוהים אינו בעל תכונות כאדם והתכונות המיוחסות לו (רחום וחנון, רופא חולים ועוד) הן תכונות האדם, בלשון המובנת לאדם ואין לאלו כל זיקה לאלוהים, שאין לתארו כבעל תכונה כתיאור בני אדם. רק בגלל מגבלות שפת אנוש - נאמרו הדברים על אודות האלוהים.
ו.
האלוהים אינו בעל פעולות, כגון: הורס, בונה, אוכל, שומר, בורא, וכיוצא בזה, וכל תיאור ה' כבעל פעולות כלשהן, הינו תיאור על-פי פעולות בן אנוש המיוחסות לה' בשל היעדר אפשרות אחרת לתארו.
ז. ככל שנרבה בתיאור האלוהים על דרך השלילה, כן ניטיב להבין - את מה שלעולם לא נבין בשלמות, כבני אנוש.
צריך לבחון את דברי הפיזיקאים כי "אין אלוהים" או "יש אלוהים" - מתוך ידיעת האמור לעיל על-פי הרמב"ם, וכאשר מי מהם טוען שאין, לפעמים כוונתו היא - שדווקא יש.
ערב יום כיפור, האדם המאמין בה' מתפלל ויתפלל לאלוהיו, ויבקשו כי יספק לו פרנסה, בריאות, אריכות ימים, לימוד תורתו, שמחה בביתו, וזאת ביודעו כי האלוהים לא יענה לתפילתו כענות איש את רעהו, או מלך את עבדו, אלא התפילה תיאמר וקולות השופר יישמעו - רק מפני שכך צריך לעשות בהתאם להלכה על-פי דת משה.
ואז, האדם מבטיח כי יחזור בתשובה, ישפר אורחותיו, יבטל מנהגיו הרעים, ילך בדרך הישר ויעשה רק טוב בעולם, ישכין שלום ויחתור לשלמות, ו
זה עיקר העיקרים בתפילה.
