בשנות ה-50' ותחילת שנות ה-60', כאשר חברת החשמל שהולאמה זה מכבר עדיין התנהלה במנטליות של חברה פרטית, התנהל מסע פרסום שסיסמתו הייתה "יותר חשמל - פחות עמל". הציבור נקרא לרכוש מוצרי חשמל ביתיים ולצרוך כמה שיותר חשמל. קמפיין טבעי, כמו בכל עסק שמטרתו רווח.
בחלוף השנים, חדלה חברת החשמל מלהיות עסק. מקור "רווחיה" התבסס על החלטות פוליטיות שקבעו את תעריפי החשמל, את מספר תחנות הכוח ואת חברי ההנהלה. "חקיקת העבודה" קיבעה בחוקי המדינה את האידיאולוגיה הסוציאליסטית (המקובלת במערב) שיחסי עבודה אינם נושא למו"מ חופשי בין העובד ובין מעסיק, אלא מערכת יחסים הנכפית בחקיקה על מעסיקים (איסור לפטר עובד, "קביעות", "קדושת השביתה", הסכמים קיבוציים, איסור על "הרעת תנאים" ועוד). בחסות ה"חקיקה המתקדמת", הועברה למעשה הבעלות הממשלתית על חברת החשמל לידי ועד העובדים. הכנסות החברה (לא "רווחים"), מחולקות למעשה לפי ההוראה של ועד העובדים, השולט בחברה יותר מאשר ההנהלה הרשמית. אפילו את המנהלים מְמַנֶּה הממסד הפוליטי "בתיאום" עם ועד העובדים. תעריפי החשמל הם מס ממשלתי - בעל קשר רופף לעלויות הייצור, שאינו עובר לקופת האוצר, אלא מנותב לפי נהלים ויעדים שגיבשה במשך שנים הכת השלטת בחברה. על-פי דוח של הבנק העולמי, עלות עובד בחברת החשמל בישראל היא
הגבוהה בעולם.
פחדם של הפוליטיקאים מחברת החשמל נובע מפוטנציאל הנזק שעלולים לגרום מנהיגי החברה לכל ממסד פוליטי מכהן (באמצעות הורדת "השאלטר", המפסק הראשי). לכן, אישר ה"מחוקק" המאוים חוקים, תקנות והסכמות המבצרים עוד יותר את כוחה המונופוליסטי של החברה. העדר החשש מהפסדים או
מהר החובות המצטבר מאפשר קביעת תעריפי חשמל נמוכים ביחס לנדרש לשם כיסוי ההוצאות ותשלומי החוב. התעריפים "הנמוכים" מקשים על מתחרים (שנבחרו על-ידי הממשלה) לייצר חשמל פרטי. אילו נאלצה החברה לכסות את מלוא הוצאותיה ולהניב "רווחים" למדינה, כלומר לבעלת המניות, הייתה צפה אי-יעילותה (כתוצאה מהיותה מונופול ממשלתי) ומתבטאת במחירים גבוהים שהיו מאפשרים למתחרים להיכנס לענף. החקיקה המיטיבה עם המונופול אוסרת למעשה על תחרות בחברת החשמל. גרוע מכך,
הממשלה נאלצת "לעודד" גורמים פרטיים המעוניינים להיכנס לענף. "הישגי העובדים" מעלים גם את עלות הכניסה של מתחרים - המוטלת על משלם המיסים.
מייקרוסופט ואופ"ק לעומת חברת החשמל למונופול הנמצא בבעלות פרטית אין ברירה אלא להרוויח. לעומתו, מונופול ממשלתי כמו חברת החשמל יכול להרשות לעצמו
לעכב השקעות פיתוח, להפסיד לאורך שנים ולגלגל חובות של עשרות מיליארדי שקלים שיכסה לבסוף משלם המיסים. אין דוגמה בהיסטוריה הכלכלית למונופול בבעלות פרטית או לקרטל של חברות פרטיות "דורסניים ונצלניים" שגרמו לנזק מתמשך לצרכנים. החוקים נגד מונופולים וקרטלים נועדו למנוע מלכתחילה תופעה שאינה קיימת בשוק פתוח ותחרותי. מזינים את כולנו מראש בתרופה יקרה למחלה שאיננה. עצם קיומה של החקיקה, עלותה הביורוקרטית והעיוותים שנגרמים בעטיה לכלכלה מזיקים יותר מן האיום הפוטנציאלי הטמון במונופול פרטי.
על מונופול פרטי לפעול ביעילות, להשקיע במחקר ופיתוח ובהתרחבות, לגייס את העובדים בעלי הכישורים הטובים ביותר, ולהיזהר שלא להגזים במחיר לצרכן, כדי שלא ליצור הזדמנות למתחרים להתפתח. מונופול ממשלתי, לעומת זאת, בולם מתחרים פוטנציאלים באמצעות חקיקה (רגולציה) המחייבת את המתחרה הפוטנציאלי לבקש "רישיון" מן הממסד הפוליטי. המונופול הממשלתי מפתח אוליגרכיה השולטת בחברה ומורישה את "זכויותיה"
לבני המשפחה - התנהלות המחייבת שחיתות נרחבת ונורמות התנהגות שבינן ובין יצרנות, איכות ושאיפה למצוינות אין ולא כלום. הנזק התיאורטי שעלול לגרום מונופול פרטי הוא גביית מחיר "גבוה" עבור מוצריו ושירותיו. אבל מחיר מוצריו של המונופול הפרטי גלוי, שקוף, קל למדידה ולהשוואה, והצרכן יכול לחשב את צעדיו בהתאם (כמו לדוגמה: להקטין את הצריכה). מונופול ממשלתי, לעומתו, מסתיר את העלויות האמיתיות לצרכן. ולא זו בלבד, אלא שהוא גורם להונאת הצרכן ומשבש את החלטותיו הכלכליות. חברת חשמל, לדוגמה, גובה ישירות מהצרכן מחיר "נמוך" עבור החשמל, אבל תחייב אותו בעתיד לפרוע את חובות העתק המתגלגלים. צרכני החשמל לא ישלמו את ההתחייבויות המצטברות לכ-60 מיליארד שקל של חברת החשמל דרך חשבון החשמל העתידי. את החובות נשלם כולנו דרך מערכת המיסוי של המדינה.
תשלום עבור מוצר צריכה דרך מערכת המיסוי מעוות את מנגנון המחירים במשק, ומשדר אותות מזויפים למשקיעים ולצרכנים על מחירו של המוצר. כתוצאה מכך השקעות ומשאבי אנוש אינם זורמים אל ענפים אופטימליים, ורמת החיים מדשדשת. במקום שצרכני החשמל הגדולים (מקורות, מפעל המלט, התעשיה הכימית ועוד) יגלמו את העלות האמיתית של החשמל במחיר מוצריהם - מתגלגל השיבוש במחיר החשמל אל חלק גדול של המוצרים במשק ומשפיע על החלטות הצריכה שלנו. אנו מעדיפים בטעות לצרוך יותר ממוצר זול לכאורה, ואיננו מסוגלים לעשות דבר נגד יתרת המחיר שנגבית מאיתנו באמצעות מס כפוי.
המדינות החברות בקרטל אופ"ק מחזיקות בכ-75 אחוז מעתודות הנפט של העולם. הן מפיקות שליש מן הנפט המופק בעולם המהווה כחצי מייצוא הנפט העולמי. האם "הקרטל החזק בעולם" שולט במחירי הנפט? חוקי הכלכלה חזקים ממנו ומחירו נקבע על-ידי היצע וביקוש, ולכן מחירו ירד בערך בחצי מאז תחילת 2008.
מערכת ההפעלה של מייקרוסופט שולטת על כ-90 אחוז מן המחשבים, וחברת IBM שלטה בעבר בשוק המחשבים הגדולים. אם מייקרוסופט היא אכן "מונופול דורסני", מדוע שלא תמכור את "חלונות" ב-10,000 דולר ליחידה? התשובה פשוטה: השוק אינו מאפשר לה זאת, כי במחיר כזה יקטנו הכנסותיה, ואלפי מתחרים יצוצו בעולם. מייקרוסופט יודעת מהו "המחיר הטבעי" של המוצר - המחיר שהוא די נמוך כדי למקסם את רווחיה. אין צורך שרגולציה ממשלתית תקבע את מחירה של תוכנת "אופיס". איום התחרות הפוטנציאלית מרחף תמיד מעל לראשו של המונופול הפרטי, ועל כן עליו להיזהר בתמחור מוצריו. במשך הזמן, מכרסמים כוחות השוק גם במונופול פרטי וחברת
מיקרוסופט, לדוגמה, כבר חשה היטב את הנשיפות בעורפה. בעוד שהמונופול הפרטי קידם את האנושות בצעדי ענק, הרי שהמונופול הממשלתי של חברת החשמל הוא אחד הבלמים לעלייה ברמת החיים בישראל.
הרפורמה שלא הייתה חברה עסקית המנהלת קמפיין נגד מכירות של מוצריה, מעידה על עיוות יסודי. בשנות ה-50', עדיין נותרו בחברת החשמל שרידי הגֵנים של עסק פרטי שפוי, ולכן כיכב הקמפיין של "יותר חשמל - פחות עמל" שקרא להגביר את צריכת החשמל. היום מלמדת אותנו החברה
כיצד לחסוך בחשמל... האם יעלה על הדעת שמונופול כמו מייקרוסופט ינהל קמפיין לעידוד קנייה סלקטיבית של תוכנות כדי "לחסוך"? ("אם אינך מוכרח - אל תקנה אקסל"...). כמה אמין ייראה לנו קמפיין מסחרי כלשהו שיצהיר בעקביות - "קנה אצלנו, כי מטרתנו אינה רווח, אלא טובתך בלבד"...
ב-15 השנים האחרונות קיבלו ממשלות ישראל לפחות שש החלטות לרפורמה במשק החשמל. ההחלטה האחרונה מ-2007 דיברה על פיצול החברה למספר חברות ייצור עצמאיות, הפרטתן החלקית והפיכת חברת החשמל לחברת אחזקות שתשאיר בבעלותה, בין היתר, את קווי הולכת החשמל. "הרפורמה" בוטלה באפריל 2010.
ללא ביטול "חקיקת העבודה" לא ייתכן שינוי מבני בשום מונופול ממשלתי. אילו יושמה "הרפורמה", היינו מקבלים 6 חברות חשמל עם 6 ועדי עובדים חזקים ומתואמים (לוועדי עובדים מותר לתאם "מחירים" - עליהם לא חלים חוקי ההגבלים העסקיים). אבל נניח שהבלתי אפשרי קרה, ובחוקי העבודה בוצעה רפורמה. בתנאים אלה, על שינוי מבני אמיתי לכלול גם ביטול מוחלט של הפיקוח על מחירי החשמל, מתן אפשרות חופשית להקמת תחנות כוח פרטיות ללא צורך באישור ממשלתי, ומתן אישור להנחת קווי מתח לכל חברה שתחפוץ. הממשלה לא תתערב גם אם חברות החשמל, כולן או חלקן, יחליטו לחזור ולהתאחד לחברה גדולה.
מחיר "יקר" מדי של החשמל יגדיל את כדאיותם של יזמים להקים תחנות קטנות: מפעלים רבים יעדיפו להתקשר עם תחנה קטנה מופעלת בגז בסמוך להם. ייתכן אפילו שיישובים או ועד של שכונה גדולה בעיר יעדיפו לרכוש חשמל מיזם פרטי. מחיר "יקר מדי" לחשמל יגביר את החיסכון ויפגע ברווח הכולל של המונופול.
ממשלות בכל העולם "מפקחות" על שוק החשמל, מעניקות בלעדיות אזורית ליצרני חשמל וקובעות, בין היתר, את מחירו לצרכן. זוהי כנראה אחת הסיבות לכך שטכנולוגיית הייצור וההפצה של החשמל - גנרטור מגנטי מרכזי בתחנת כוח המזרים חשמל לרשת חוטים - דורכת במקום כמעט 120 שנים. לעומת זאת מונופול פרטי מפוקח כאמור על-ידי השוק. בתנאים של תחרות חופשית, מונופול פרטי אינו מהווה איום על הצרכן. אומנם ייתכן כי מתח רווחיו של מונופול פרטי גבוה מאשר בשוק מרובה-מתחרים, אך החלופה של מונופול ממשלתי גרועה בהרבה.
